בס"ד
שאלה: שלום לכבוד הרב,
אודה לתשובת הרב באי ההבנה שלי למצוות 'ואהבת לרעך כמוך' ויישומה בחיי היום יום.
ברצוני להבין מהם הגדרים, הגבולות ובאיזה תכנים אהבה זו. מי הוא רעך? האם נתינה חייבת לבוא עם הזדהות, רגש?
אנו לומדים כי בעשיית מצוות אנו מקיימים את רצון הבורא ולרצונות שלנו אין משמעות.
".... אל תאמר אי אפשי לאכול בשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאיים .., אלא אפשי אבל מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי". נדרשת ההכנעה עצמית לפני השם ואני עושה המצווה אף אם איני מזדהה עמה או 'מחבב' לעשותה.
כשהשם מזמן לנו האפשרות להטיב (לקיים מצווה) - כשזה בני משפחה, או חברים אהובים אזי הנתינה או אם אפשר להשתמש בביטוי, ע"מ להשפיע הנו בהשלמה פנימית, עם רצון המלווה ברגש. אך אם מטיבים עם מישהו מתוך הכרה שכלית או מחויבות מצפונית (סיוע כספי, ציודי ואפילו להקשיב לו כשהוא במצוקה וכדומה). מה אם אין ממש חיבה לאנשים האלה, אין הם חברים וגם לא מעוניינים להיות חברים הן בשל שוני בהשקפה, מידות וכו' וקיום המצווה הוא נטול רגש. אני עושה כי כך ציווני הבורא. אם כן – כיצד בא לידי ביטוי 'ואהבת לרעך כמוך', בהקבלה לקיום מצוות אי אכילת בשר חזיר?
האם האהבה היא לזמן עצמי גם בצרכים וגם ברגשות? שכן יכולה להיות אמפטיה אך לא סימפטיה....
איפה שמים הגבולות, אם בכלל, לאנשים המשתמשים ביכולת הנתינה של 'רעך'?
תודה ......
תשובה: ל........... שלום,
רעך מתחלק לכמה סוגים: א) משפחה ואנשים קרובים ללבי. ב) אנשים פחות קרובים כגון שכנים מכרים וכדומה. ג) רב. ד) הבורא.
באחד מן המאמרים בספר הש"ש אומר רבינו בעה"ס שאדם צריך להתיחס למציאות באופן שיש בה רק ב' אלמנטים: א) הבורא. ב) אני. וכל מה שמחוץ לי הוא הבורא. כלומר יש ענין להתיחס לכל בני האנושות שסביבי לא כאל אנשים ותו לא, אלא כאל אנשים שהבורא מלובש בהם ומנחה אותם ומשגיח עליהם. זוהי טכניקה אחת בכדי ליצור בקרבי יחס של כבוד והערכה לזולת. יש גם טכניקה פשוטה יותר של התבוננות במעלות של הזולת.
בין כה וכה כותב רבינו בעה"ס שעבודתנו בענין אהבת הזולת מתחלקת לב': את עיקר ההתאמצות בענין אהבת הזולת צריכים לקיים כלפי אנשים שהולכים בעצמם בדרך זו של אהבת הזולת, עמ"נ לבוא לדביקות בבורא. כי התאמצותי לאהוב את זולתי מחברת אותי אליו, ואם הוא אדם שאינו הגון, עלול אני להתחבר למגרעותיו, לכן מזהיר רבינו בעה"ס שאת העבודה המאומצת בענין אהבת חברים, צריכים לקיים רק כלפי אלו שהולכים בדרך זו של ביטול האהבה העצמית.
אבל אין זה אומר שאפשר לזלזל בכל מי שאינו עונה לקריטריון הנ"ל, אלא צריך להיות יחס של כבוד ונתינה לכל אחד, אבל חיבור והזדהות ורגש אהבה רק לנ"ל.
לעיתים השי"ת מזמן לנו אנשים שאנו ממש לא סובלים, אנשים שמפריעים לנו, אנשים שאנו סולדים מהם. כלפי אנשים אלו אנו חייבים לעשות עבודה גדולה, לפחות של כבוד והתיחסות אוהדת. וכן נתינה לפי הצורך.
האם יש גבול? כיון שלהשי"ת אין גבול, לכן גם למבקש להדבק בו אין גבול, אלא עבודתנו צריכה להיות תמידית, כל עוד שנשמה בנו. וע"ז היה אומר אדמו"ר זצ"ל אין שו"ע עם הלכות קצובות, אלא לכל אחד יש שו"ע משלו בענין זה, לפי גודל אמונתו בגדלות הבורא.
בכבוד רב,
אברהם מרדכי גוטליב
שאלה: תודה רבה לכבוד הרב על התשובה המאירה.
אולי הבהרה קטנה, הרב אומר: .... ואם הוא אדם שאינו הגון, עלול אני להתחבר למגרעותיו, לכן..... את העבודה....צריכים לקיים רק כלפי אלו שהולכים בדרך זו של ביטול האהבה העצמית.' . אהבה עצמית - הכוונה לאדם שאינו נותן\ מרוכז בעצמו\לא חש לא רואה בצרכי האחר\ לא מתאמץ לעזור לאחר וכו'. דברים אלה יכולים לנבוע גם סתם מתוך עצלות ואי מודעות עצמית לא בהכרח 'אדם שאינו הגון'. האם יש הבחנה בין אלו שלא הולכים באהבת הזולת ובין אדם שאינו הגון?
אני מתקשה לחבור באופן אישי לאלה שלא נראה 'אכפת' להם מהזולת (לכשעצמי חותרת לכך...) . כן חביבות, ידידות אליהם וכן סיוע בלי שאפילו ידעו, אך ללא רגש. האם בזה מתקיים 'ואהבת לרעך כמוך'?
תודה , ...........
תשובה: ל........... שלום,
ההגדרות שהגדרת אהבה עצמית הן נכונות. לדידי אי הליכה בדרך אהבת הזולת זהו דבר שאינו הגון. כי גם העצלנים ביותר באם יש להם אפשרות לקבל תענוג גדול לכלי של תאוותיהם, פתאם עצלנותם תיעלם.
חביבות וכבוד צריכים להיות כלפי כל אחד, וזה מספיק. ובאם אדם צריך לסיוע מידי פעם, אז מסייעים. אבל לא מתחברים. חיבור משמעותו שחשובה לי דעתו של השני, ואני רוצה לינוק ממנה.
בכבוד רב,
אברהם מרדכי גוטליב
שאלה: שלום לכבוד הרב,
אודה לתשובת הרב באי ההבנה שלי למצוות 'ואהבת לרעך כמוך' ויישומה בחיי היום יום.
ברצוני להבין מהם הגדרים, הגבולות ובאיזה תכנים אהבה זו. מי הוא רעך? האם נתינה חייבת לבוא עם הזדהות, רגש?
אנו לומדים כי בעשיית מצוות אנו מקיימים את רצון הבורא ולרצונות שלנו אין משמעות.
".... אל תאמר אי אפשי לאכול בשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאיים .., אלא אפשי אבל מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי". נדרשת ההכנעה עצמית לפני השם ואני עושה המצווה אף אם איני מזדהה עמה או 'מחבב' לעשותה.
כשהשם מזמן לנו האפשרות להטיב (לקיים מצווה) - כשזה בני משפחה, או חברים אהובים אזי הנתינה או אם אפשר להשתמש בביטוי, ע"מ להשפיע הנו בהשלמה פנימית, עם רצון המלווה ברגש. אך אם מטיבים עם מישהו מתוך הכרה שכלית או מחויבות מצפונית (סיוע כספי, ציודי ואפילו להקשיב לו כשהוא במצוקה וכדומה). מה אם אין ממש חיבה לאנשים האלה, אין הם חברים וגם לא מעוניינים להיות חברים הן בשל שוני בהשקפה, מידות וכו' וקיום המצווה הוא נטול רגש. אני עושה כי כך ציווני הבורא. אם כן – כיצד בא לידי ביטוי 'ואהבת לרעך כמוך', בהקבלה לקיום מצוות אי אכילת בשר חזיר?
האם האהבה היא לזמן עצמי גם בצרכים וגם ברגשות? שכן יכולה להיות אמפטיה אך לא סימפטיה....
איפה שמים הגבולות, אם בכלל, לאנשים המשתמשים ביכולת הנתינה של 'רעך'?
תודה ......
תשובה: ל........... שלום,
רעך מתחלק לכמה סוגים: א) משפחה ואנשים קרובים ללבי. ב) אנשים פחות קרובים כגון שכנים מכרים וכדומה. ג) רב. ד) הבורא.
באחד מן המאמרים בספר הש"ש אומר רבינו בעה"ס שאדם צריך להתיחס למציאות באופן שיש בה רק ב' אלמנטים: א) הבורא. ב) אני. וכל מה שמחוץ לי הוא הבורא. כלומר יש ענין להתיחס לכל בני האנושות שסביבי לא כאל אנשים ותו לא, אלא כאל אנשים שהבורא מלובש בהם ומנחה אותם ומשגיח עליהם. זוהי טכניקה אחת בכדי ליצור בקרבי יחס של כבוד והערכה לזולת. יש גם טכניקה פשוטה יותר של התבוננות במעלות של הזולת.
בין כה וכה כותב רבינו בעה"ס שעבודתנו בענין אהבת הזולת מתחלקת לב': את עיקר ההתאמצות בענין אהבת הזולת צריכים לקיים כלפי אנשים שהולכים בעצמם בדרך זו של אהבת הזולת, עמ"נ לבוא לדביקות בבורא. כי התאמצותי לאהוב את זולתי מחברת אותי אליו, ואם הוא אדם שאינו הגון, עלול אני להתחבר למגרעותיו, לכן מזהיר רבינו בעה"ס שאת העבודה המאומצת בענין אהבת חברים, צריכים לקיים רק כלפי אלו שהולכים בדרך זו של ביטול האהבה העצמית.
אבל אין זה אומר שאפשר לזלזל בכל מי שאינו עונה לקריטריון הנ"ל, אלא צריך להיות יחס של כבוד ונתינה לכל אחד, אבל חיבור והזדהות ורגש אהבה רק לנ"ל.
לעיתים השי"ת מזמן לנו אנשים שאנו ממש לא סובלים, אנשים שמפריעים לנו, אנשים שאנו סולדים מהם. כלפי אנשים אלו אנו חייבים לעשות עבודה גדולה, לפחות של כבוד והתיחסות אוהדת. וכן נתינה לפי הצורך.
האם יש גבול? כיון שלהשי"ת אין גבול, לכן גם למבקש להדבק בו אין גבול, אלא עבודתנו צריכה להיות תמידית, כל עוד שנשמה בנו. וע"ז היה אומר אדמו"ר זצ"ל אין שו"ע עם הלכות קצובות, אלא לכל אחד יש שו"ע משלו בענין זה, לפי גודל אמונתו בגדלות הבורא.
בכבוד רב,
אברהם מרדכי גוטליב
שאלה: תודה רבה לכבוד הרב על התשובה המאירה.
אולי הבהרה קטנה, הרב אומר: .... ואם הוא אדם שאינו הגון, עלול אני להתחבר למגרעותיו, לכן..... את העבודה....צריכים לקיים רק כלפי אלו שהולכים בדרך זו של ביטול האהבה העצמית.' . אהבה עצמית - הכוונה לאדם שאינו נותן\ מרוכז בעצמו\לא חש לא רואה בצרכי האחר\ לא מתאמץ לעזור לאחר וכו'. דברים אלה יכולים לנבוע גם סתם מתוך עצלות ואי מודעות עצמית לא בהכרח 'אדם שאינו הגון'. האם יש הבחנה בין אלו שלא הולכים באהבת הזולת ובין אדם שאינו הגון?
אני מתקשה לחבור באופן אישי לאלה שלא נראה 'אכפת' להם מהזולת (לכשעצמי חותרת לכך...) . כן חביבות, ידידות אליהם וכן סיוע בלי שאפילו ידעו, אך ללא רגש. האם בזה מתקיים 'ואהבת לרעך כמוך'?
תודה , ...........
תשובה: ל........... שלום,
ההגדרות שהגדרת אהבה עצמית הן נכונות. לדידי אי הליכה בדרך אהבת הזולת זהו דבר שאינו הגון. כי גם העצלנים ביותר באם יש להם אפשרות לקבל תענוג גדול לכלי של תאוותיהם, פתאם עצלנותם תיעלם.
חביבות וכבוד צריכים להיות כלפי כל אחד, וזה מספיק. ובאם אדם צריך לסיוע מידי פעם, אז מסייעים. אבל לא מתחברים. חיבור משמעותו שחשובה לי דעתו של השני, ואני רוצה לינוק ממנה.
בכבוד רב,
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה