מה ההבדל בין יהודי לחסיד אומות העולם?

בס"ד
שאלה: לרב שלום,
האם הגרי"ל אשלג ו\או הרב"ש, התייחסו לעניין היות נר"ן ח"י אצל מי שאינם יהודיים? מה דעת הרב גוטליב בנידון?
בברכה ובכבוד רב,
..............

תשובה: לכב' ....... הי"ו
מצורף בזה מאמר שכתב הרב גוטליב, ובו נגיעה בנושא הנידון, גם ציטוט רחב מדברי בעל הסולם. נא ללמדו בעיון.

בס"ד יום שישי סוכות תשס"ו
ההבדל בין יהודי לבין חסידי אומות העולם
לפי תפישתי, הנקודה דקדושה שיש בעם ישראל אצל כל אחד ואחד, היא נקודה פוטנציאלית של הליכה נגד הטבע של האיגואיזם (כמובן שמי שלא מממש את ההליכה הזו, אזי זה נשאר בגדר פוטנציאל בלבד, ותו לא). אבל ההדגשה היא על כך שהאיש הישראלי מסוגל ללכת נגד הטבע שלו, נגד העצמיות שלו, נגד האינטרס, מתוך עבודה קשה, וחינוך, והסגל, וכו'. אבל חסידי אומות העולם לפי תפישתי זה משהו אחר לגמרי. כי רבינו הקדוש אומר שבקרב כל אוכלוסיה יש אחוזים מסוימים שהם אלטרואיסטים בטבע שלהם. נמצא א"כ שאין זה בא ע"י עבודה, אלא זהו פשוט טבע, כמו טבעו של הקוף לטפס על צמרות העצים גבוה גבוה, ולקפץ מעץ לעץ. ואין זו תעוזה ואומץ מצידו, אלא פשוט מתנהג כפי שטבעו מכתיב לו. ולפי"ז יש מרחק גדול בין חסידי אומות העולם, שהם אנשים שמתנהגים באהבה ובהשפעה עם זולתם מצד הטבע של אישיותם, לבין הנקודה דקדושה שיש אצל כל איש ישראלי, שהיא מחייבת אותו עבודה כנגד הטבע. והבן זאת היטב, שזהו מרחק בין שמים וארץ.
ולכן נאמר על עם ישראל: "הן עם לבדד ישכון, ובגוים לא יתחשב". הפסוק קובע קביעה ממש טוטלית, אפילו לגבי חסידי אומות העולם, מן הטעם שאמרתי לעיל.
וזהו שנאמר בגמ' (מסכת ע"ז) שגם הגוים ביקשו לקיים מצות סוכה, ונתן להם הקב"ה. אבל הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה, ואז הן היהודים והן הגוים יצאו מן הסוכות, אבל הגוים בעטו בסוכה, ואילו היהודים למרות שיצאו לא זלזלו בה. פירוש: צל הסכך מורה על הסתרת מציאות ה'. הסוכה מורה על אמונה בה', דלכן יושבים בצל הסכך, שזה מורה על כך שאדם מאמין בה' למרות הסתרה וקושי שמרגיש. יציאת החמה משמעותה שההסתרה בוטלה, והאדם מרגיש את גילוי ה', וממילא אז האדם יוצא מן הסוכה, דהיינו מן ההסתרה. אבל הגוים בועטים בסוכה בשאט נפש, כי מזלזלים במצות האמונה, ושמחים שכעת יכולים להרגיש בתוך הרצון לקבל שלהם את הבורא, ולא צריכים יותר לעבוד ללא הרגשה. משא"כ היהודים הגם שיוצאים מן הסוכה, מטעם שיש גילוי ה', אולם אינם מזלזלים במצות האמונה, אלא להפך מתגעגעים אחריה.

שאלה: לכבוד הרב שליט"א שלום ומועדים לשמחה,
תשובתך קיבלתי ואבקש ממך רשות להעיר כמה נקודות, במטרה להתקרב קצת להאמת.
א. הגדרת את הנקודה דקדושה כיכולת לעלות מעל הטבע, כלומר מעל הרצון לקבל. חשבתי ע''כ מתוך דבריך שזו היא הגדרתה של האמונה. מה בין זו לזו ?
ב. ההשוואה של חסידי אומות העולם אל הקופים הקופצים מעץ לעץ לא נ''ל כ''כ, גם אם הכוונה היא רק למען הביאור. עלינו לזכור מה שאמר הלל הזקן עליו השלום: 'כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד'.
ג. לעצם הענין, אם אין בגויים שום נקודה דקדושה, אזי מה אעשה עם הכתובים דלקמן : 'נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ', וגם 'אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע' ועוד כאלה.
ד. יתרה מזאת, אם אין להם אפילו בצורה פוטנציאלית שום נקודה דקדושה, איך נוכל לקבל אותם כגרי צדק ? ולא עוד אלא איך תתגשמנה נבואות כאלו : 'כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו', ונהרו אליו כל הגויים וגו'.
כמובן ששאלותי הן רק בגדר הערכתי הנאמנה.
בקשר למשמעות האמיתית בחייו של האדם, הינה פועל יוצא ממלחמתו. אך כפי שלמדתי ממך, אין זה המוטיבציאה, כי צריך לעבוד שלא עמ''נ לקבל פרס.
בכבוד רב ובידידות,
....................

תשובה: לכב' ................... שלום וברכה.
א) לרצון לקבל יש ב' דרכי פעולה: א) שרוצה להבין הכל, וכנגד זה יש לעלות מעל הטבע ולילך באמונה. ב) שרוצה להתענג באופן חושני מכל דבר, וכנגד זה יש לעלות מעל הטבע, ולצמצם את הרצון לקבל, ובמקום זה להשפיע.
ב) בקשר להערתך על ההשואה לקופים, אכן כך אני סבור ומדמה כל אדם שהולך על פי טבעו, כולל את עצמי.
ג) בקשר לשאלותיך בנוגע לאומות העולם, צריך ללמוד בעיון דברי רבינו (מאמר הערבות, ספר מתן תורה) וז"ל:
ורבי אלעזר בנו של רשב"י מפליג עוד יותר בדבר הערבות, ולא די לו שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. אומנם לא פליגי, כי הכל מודים שמתחילה דיה ומספיקה אומה אחת לקיומה של התורה והיינו רק להתחלת תיקון העולם, מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת, כאמרם ז"ל שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון ולא רצו לקבלה, כלומר שהיו שקועים בזוהמת האהבה העצמית עד למעלה מחוטמם, אלו בניאוף ואלו בגזל ורציחה וכדומה, עד שלא היה אפשר להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עימהם, אם מסכימים לפרוש מאהבה העצמית.
ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון שיהיו מוכשרים לקבלת התורה זולת בני אברהם יצחק ויעקב שזכות אבותם עמדה להם, וכמו שאמרו רז"ל האבות קיימו כל התורה עוד בטרם שניתנה, שפירושו שמתוך רוממות נשמתן הייתה להם היכולת להשיג ולבא בכל דרכי ה' בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדביקותו ית' בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא הייתה להם האפשרות לקיימם כלל, שבלי ספק הן הזיכוך הגופני והן הרוממות הנפשית של אבותינו הק' פעלו הרבה מאד על בניהם ובני בניהם אלה, וזכותם זו עמדה להם לאותו הדור אשר כל אחד ואחד מחברי האומה קיבל עליו את העבודה הגבוהה הזאת וכל אחד ואחד אמר בפה מלא נעשה ונשמע. ומטעם זה נבחרנו מתוך הכרח לעם סגולה מכל העמים. ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד נכנסו בערבות הדרושה ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר, וזה פשוט כי מציאות היא, ואיך יוכל רבי אלעזר לחלוק עליו.
אולם הגמר של תיקון העולם, יהיה בהכנסת כל באי העולם בסוד עבודתו ית', כמ"ש והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ודייק הכתוב "ביום ההוא" ולא לפני זה, וכן כמה כתובים: כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו', ונהרו אליו כל הגויים וגו'. אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם דומה לתפקידם של אבותינו הק' כלפי האומה הישראלית, דהיינו כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה, שלולא אבותינו שקיימו כל התורה מטרם שניתנה, כי אז לא היינו משובחים כלל משאר האומות כמובן, כמו כן מוטל על האומה הישראלית ע"י העסק בתורה ובמצוות לשמה להכשיר את עצמן ואת בני העולם כולו עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהיא דביקותו ית' כמבואר.
באופן, אשר כל מצווה ומצווה שכל יחיד מישראל עושה כדי לעשות נ"ר ליוצרו ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות הדרגתית לאט לאט עד שמתרבים בשיעור גדול כזה באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצויה. וזהו המכונה במליצת חז"ל הכרעת הכף לזכות. כלומר, שנגמר המשקל של ההזדככות הרצויה, ודימו הדבר כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף הוא גמר המשקל הנרצה לשוקל.
ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון באמרו העולם נידון אחר רובו וכו', שכוונתו על תפקיד האומה הישראלית להכשיר את העולם להזדככות מסוימת עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבודתו ית' לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים בעת קבלת התורה, שזהו נקרא בלשון חז"ל שכבר השיגו רוב זכויות, באופן שהמה מכריעים על כף החובה שהיא האהבה העצמית המזוהמת. ומובן, שאם הכף של הזכיות שהיא ההבנה הגבוהה בטיב אהבת זולתו היא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשים מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולומר נעשה ונשמע כמו שאמרו ישראל, משא"כ קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכויות, אז ודאי האהבה העצמית מכריעה שימאנו לקבל עולו ית'.
וזה אמרו: עשה מצווה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל בשיעור ההכרעה הסופית, כמו השוקל שומשומים ומוסיף והולך על כף המאזנים אחד אחד עד שגומר ההכרעה, הרי ודאי כל אחד נותן חלק בהכרעה זו, שבלעדו הייתה ההכרעה בלתי נגמרת, ועד"ז אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות, כי בזמן שנגמר הדבר והוכרעה כף הזכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה זו שלולא מעשיו הייתה ההכרעה חסרה.
והנך מוצא אשר רבי אלעזר בר"ש אינו חולק על מאמר חז"ל שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא ר"א בר"ש מדבר לעניין התיקון של כל העולם העתיד לבא, וחז"ל מדברים בהווה, אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה.
ובדברים הללו מתבאר היטב מה שעמדנו לעיל (אות ה'), במה שניתנה התורה בייחוד אל גזע האומה הישראלית, כי זהו ודאי ואין כאן ב' דעות בדבר, אשר דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד: כשחור כלבן וכצהוב בלי שום הבדל מעיקרו, אולם מתוך ירידתו של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל שהוא עניין האהבה העצמית השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עימהם ולהסביר להם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת הזולת, מלבד האומה הישראלית, אשר מכוח שהקדים להם השעבוד להמלכות הפראית של מצרים ארבע מאות שנה בייסורים גדולים ונוראים, ונודע דברי חז"ל שאמרו "מה מלח ממתק את הבשר כן ייסורין ממרקין עונותיו של אדם", דהיינו שמביאין אל הגוף הזדככות גדולה, ונוסף על זה, שהזדככות אבותיהם הק' עמדה להם (כנ"ל אות ט"ז), שזהו העיקר, כמו שמעידים על זה כמה מקראות שבתורה.
ומכוח ב' הקדמות אלו נעשו אז מוכשרים לדבר הזה, דע"כ מכנה אותם הכתוב בעת ההיא בלשון יחיד, כמ"ש ויחן שם ישראל נגד ההר, ופירשו חז"ל כאיש אחד בלב אחד, מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה סילק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו הייתה רק להועיל לחברו, כמו שהוכחנו לעיל (אות ט"ז) במשמעות המצווה של ואהבת לרעך כמוך, עיין שם היטב. ונמצא שהתלכדו יחד כל היחידים שבאומה ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה כמבואר.
ולפיכך מתוך ההכרח האמור, ניתנה התורה בייחוד לאומה הישראלית גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה, כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת ששום זר ישתתף עמה. אמנם בגלל זה, נתקנה ונעשתה האומה הישראלית כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו, באופן שניצוצי ההזדככות הללו הולכים ומתרבים יום יום כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה השרויים בגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', וכף החובה יתבער מן הארץ. עכל"ק.
רואים אנו מדבריו אלו, שמצד אחד אין ספק שרק לעם ישראל יש את היכולת לעלות מעל הטבע של האהבה העצמית. מצד שני גם אין ספק שמטרת הבריאה צריכה להתממש אצל כל האנושות כולה, עד הגוי האחרון. אלא שמתחילה צריכים עם ישראל להגיע למצב היותר נכון שלהם, ואז יפעלו גם על שאר אומות העולם. ובנתיים נראה לי שאין מה לחשוב כל כך הרבה על אומות העולם, כי עדיין עם ישראל לא הגיע ליעדו. ומה לנו להתעסק כלל עם אומות העולם? והדבר דומה בעיני לבדיחה שנוהגת היום, בקשר לענין שצריך לעשות שלום עם אומות העולם, עם הערבים, וכו'. ומה לנו לעשות שלום עם אומות העולם? קודם נדאג שיהיה שלום בין היהודים, ואח"כ נראה הלאה.
ועוד אני רוצה להדגיש: אנו מצווים "הן עם לבדד ישכון, ובגוים לא יתחשב", דאנו צריכים לפתח את התרבות והמורשת המקוריים שלנו, ולכן אנו צריכים לשמור את עצמינו שלא להתחבר עם תרבויות זרות. ולכן יש ענין של הרחקות מגוים, איסור של פת עכו"ם, וחלב עכו"ם, ויין נסך, וכדומה. מ"מ אנו סבור שאין להעליב אף אדם, ובזמן שאנו עומדים פנים אל פנים מול אדם שאינו יהודי, ודאי שצריך להתיחס אליו בצורה מכבדת וחביבה, וח"ו לא לתת לו להרגיש שום עליונות או זלזול בו וכדומה, כי "חביב אדם שנברא בצלם". אבל לכתחילה אין ענין ליצור קשר עם שאינם יהודים, אלא לחזק ולבנות את הקשר בין יהודים שיגיע לשיאו ולמיטבו.
ומה שהערת לגבי נח ואיוב, הוא איננו מציאות אצלי, כי אינני יודע לשער את הדברים באופן מדויק בהיבט ההסטורי הרחוק, מי היה יהודי ומי לא היה יהודי. וממתי בכלל מתחילה הגדרת יהודי? כי באופן הפשטני, רבותי התיחסו לאדם וחוה, או לנח, או לאיוב, כאל יהודים, באשר באופן כללי בכתבי רבותינו הראשונים והאחרונים, לא מוזכר דבר היותם גוים. הריני מביא לפניך ציטטה ממדרש רבה (בראשית נ"ז ד'):
"איוב לא היה ולא נהיה. מאי לא היה ולא נהיה? ביסורים שנכתבו עליו, ולמה נכתבו עליו? אלא שאילו באו עליו היה יכול לעמוד בהן. ר' יוחנן אמר: מעולי גולה היה וישראלי היה ומדרשו בטבריה".
הנה אתה רואה שמבחינה הסטורית, יש הסוברים שהיה ישראלי, ובית מדרשו בטבריה. וא"כ ודאי שהיה יהודי.
ואני סבור שאין זה רלוונטי כלל, להתחיל לחקור בחקירות הנ"ל. כי מה שצריך לענין אותנו היא המציאות העכשוית בהווה, ומה לנו לחקור חקירות הסטוריות, הלא אנו צריכים לתקן את ההווה, ולדאוג לעתיד יותר טוב. ולכן אני מתיחס לעם ישראל של היום, ולגוים של היום.
ומה שהערת לגבי גרים, אזי אחד מן השתיים: א) או שיש להם שורש יהודי בגנטיקה הנפשית שלהם, שאינו נותן להם מנוחה. ב) או שהם אלו שכבר הושפעו מאי אלו תזוזות ושיפורים שנעשים בעם ישראל.
בכבוד רב וחג שמח.
ידידך אמג.

שאלה: תודה רבה.
אם הבנתי נכון, הרי שבאופן האמיתי כל העולם ערבים זה בזה, היינו שלכולם בפוטנציאל קיים כל הנר"ן ח"י. דא עקא, שעתה רק עם ישראל מביא לידי ביטוי את כל הנר"ן ח"י ולעת"ל חביב אדם שנברא בצלם... חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם יחול על כל העולם כולו.
אם טעיתי בהבנה, אשמח לתגובה,
תודה רבה,
........

תשובה: ל......
נכון.
אמג