למה לא מקיימים מה שמבטיחים בשעת צרה?

בס"ד

שאלה: לכבוד הרב גוטליב,
אני רוצה לספר לך סיפור-עלי שקרה השבוע: אני נסעתי על אופניים היה חשוך, נסעתי בירידה ולא ראיתי טוב והייתה שרשרת ברזל 7-6 מטר חזקה נתקעתי בה בצוואר נחסם האוויר שלי ואיבדתי את ההכרה ל-30 שניות, "התעוררתי" עם חתך בצוואר בקושי נושם והבטחתי לה' שאם הוא יתן לי להמשיך לנשום אני יעשה ככה וככה.... וכמובן אחרי שהש"ית נתן לי הרגשה שחזרתי לעצמי  - זלזלתי ולא קיימתי מה שהבטחתי.
השאלה היא כזאת: למה הקב"ה תמיד אחרי מקרה נורא, האדם תמיד מזלזל ולא נשאר על המילה שלו זה נורא עצוב לי אני כזה שקרן לה' ככה אני מרגיש למה ה' לא נותן לי לקיים את הבטחתי?
האם על דבר שכזה אני צריך לברך הגומל?
תודה .........

תשובה: ל............ שלום וברכה,
א) המקרים הקשים גורמים לאדם הלם, ולכן הוא מבטיח, מתוך גודל המצוקה. אבל אח"כ לקיים כאשר הגוף כבר לא נמצא במצוקה זה קשה, כי כבר אין מה שידחוף את הגוף לקיים. אלא אז צריך להתפלל לה' שיתן לאדם את כח האמונה בו ובגדלותו, בכדי שיקיים את מה שהבטיח.
ב) אין צורך לברך הגומל. כי מברכים ברכה זו רק כאשר היתה סכנת חיים ממשית. אבל כדאי בהחלט להודות להשי"ת בזמן התפילה מקרב הלב על זה שנתן לך חיים, כי הוא יתברך בעל החיים.
שבת שלום אמג