בס"ד
לכבוד הרבי שליט"א,
שאלה: מה ההבדל בעצם בין היהדות החרדית לבין החוג הדתי לאומי, מלבד הלבוש?
................
תשובה: לכב'..................
עקרונות היהדות החרדית מול החוג הדתי לאומי:
א) יש לזכור שתנועת המזרחי הוקמה עוד בחו"ל בתחילת המאה שעברה, בדומה לתנועה הרפורמית, דגלה בהקמת מודל יהודי דתי מודרני, לא החשוך והגלותי של פעם, המסתגר בשטיבל ובישיבה, אלא המעורב בכל שטחי החיים, וחובותיו הדתיות הם למחצה לשליש ולרביע, לפי הענין והנוחיות, מנותק מן הנורמות של החרדים לדבר ה'.
ב) כל הנ"ל נעשה: 1) תוך שינוי שמם לשמות מודרניים, ולבושם – לבוש חילוני, ללא פאות או זקן. ושפתם – שפת רחוב, ולא שפת תורה. 2) תוך חיבור עם התרבות החילונית הקלוקלת, כאשר לכולם טלויזיות בבית, עיתונות חילונית, והיום גם אינטרנט וכו'. 3) מחוברים עם התרבות החילונית במקומות עבודה בצבא וכדומה. 4) רמיסת גדרי הצניעות תוך עירבוב בנים ובנות, בבתי ספר, בבני עקיבא וכדומה. 5) תוך הקמת מוסדות חינוך אשר לומדים גם לימודים חילוניים, בניגוד לדעת גדולי ישראל החרדים לדבר ה'.
ג) לעומת זאת הציבור החרדי הולך בדרך ישראל סבא האורגינלית מאז ומתמיד, ללא שום שינויים בשם בלבוש או בשפה. ללא מגע עם התרבות החילונית בשום מקום ובשום ענין.
ד) יש לציין: ברוך השם בשנים האחרונות יש מגמה של התגברות תורנית בציבור הדתי לאומי, בכל הגילאים. יש מגמה של חזרה למקורות לתורת ישראל וחוקי ישראל המקוריים. וממילא גם הבנה בצורך בהתנתקות והיבדלות מכל צורות התרבות החילונית למיניהן. וב"ה צמחו אנשים יקרים חסידים ואנשי מעשה ואנשי תורה מובהקים גם בציבור הזה. עכ"ז יש לציין אשר אין זה בא תוך התחברות גורפת לכלל היהדות החרדית, אלא לעיתים מנותקים מן היה"ח, ומן הנורמות ההלכתיות שלה, כאשר אצלם יש לעיתים קולות שונות בעניני ההלכות, תוך התעלמות מפסיקתם של גדולי הדור החרדים. א"כ אפילו התורניים שבהם יצרו לעצמם דרך משלהם עם נורמות משלהם, עם רבנים משלהם, תוך התבדלות מכלל היהדות החרדית לדבר ה'.
ה) מצות ארץ ישראל היא מצוה חשובה, וכל גדולי ישראל החשיבו את העליה לארץ ישראל ואת ישובה בכל הדורות. מצד עצם המצוה אין הבדל בין חלקים של ארץ ישראל, אלא לכולם יש קדושת ארץ ישראל, כך שודאי הציבור החרדי ג"כ מקיים מצות ישוב ארץ ישראל. ובענין התישבות באזורים מסוכנים עמ"נ שלא יתישבו בהם ערבים, אין הרבנים החרדים דוגלים בזאת, מטעם שזה גובל בפיקוח נפש, ומסירת הנפש בקום ועשה היא רק על ג' ענינים: ע"ז ג"ע וש"ד. משא"כ החוג הדתי לאומי עשו ממצוה זו דגל עליון, אולם בד בבד רמסו בעבר גופי תורה רבים אחרים כגון צניעות וכדומה כנ"ל. והגם שהיום יש ב"ה נטיה להתחרדות במזרחי וחזרה לתורת ישראל, מ"מ מחמת ספיחי העבר, יתכן מאד יהודי שקשור לתורה, אבל יושב מעורבב עם נשים, או טלויזיה בבית, או עיתון חילוני וכדומה.
ו) יהדות התורה התנגדה להליכה לצבא, מטעם רמיסת הדת והדתיים בצבא. וגם אם הצבא יסדר יחידות מיוחדות ללא נשים, עם כל הצרכים של בחור חרדי, מ"מ פוסקי הדור שליט"א סברו שמועיל יותר לדור ענין לימוד התורה, שלא תכבה אש התורה שהיא המגן העקרי על עם ישראל. וצריכים לדעת שהמחזיק העקרי של זכויות בעם ישראל הוא רק לימוד התורה, ולא כל ההשתדלויות האנושיות. ועוד: שאלה זו של גיוס החרדים לצבא היא שאלה פוליטית וכלל לא מעשית, מפני שלצבא יש עודף כח אדם, והראיה שהקדימו את זמן הפטור מן השירות. ועוד: נותנים דחוי לאלפים בכדי שילמדו לימודים מדעיים, וכן לאנשי ספורט למיניהם, ואנשי תאטרון וכדומה. וכל זה ראיה שאינם זקוקים לכח אדם.
ז) מאידך גיסא חשוב לי להדגיש את דעתי האישית על סמך דרכו של רבינו בעה"ס זי"ע: אין ספק אשר עיקר חיינו היא התורה, כמ"ש "כי הם חיינו ואורך ימינו". ולכן צריך לדבוק בתורה ככל שניתן. מאידך גיסא מהי התורה? הלא היא ענין המעבר מאהבה עצמית לאהבת הזולת. לכן לדעתי יש לחנך בתוככי הישיבות והסמינרים לערבות הדדית, מה שמכונה בשם שירות אזרחי. ואין זה מטעם טענת החילונים לשוויוניות, אלא מטעם שאני סבור שזהו עצם התורה, ואין לזה שייכות לחילונים כלל ועיקר. כי ע"פ פנימיות התורה אדם צריך להתחנך בפועל לאהבת הזולת, ולכן צריך בתוך הישיבות ליצור צורת חיים אחרת לגמרי: צריך ליצור סבב של תורנות להדחת הכלים, לבישול, לנקיון בחדרים וכו'. באופן שבחורים יתחנכו להתחשבות בזולת, ולעבודה למען הזולת. זה יכין אותם לחיים כראוי, וימנע גם הרבה גירושין המתרחשים מחמת הרגל של בחורים לא לעזור ולא לתמוך בסביבתם. אינני רואה שום פגע ובעיה באם בחורים ובחורות יעזרו כמה שעות ביום בתוך הציבור החרדי לחולים זקנים אלמנות ילדים בעיתיים וכדומה. אדרבה זוהי קיומה של תורה, ולא ביטולה. ומה שיש לגדולי ישראל כל מיני חרדות בקשר לזה, זהו מטעם שאינם עוסקים בפנימיות התורה, ואינם מאפשרים לאף אחד לעסוק בזה, והם יודעים שחיצוניות התורה בעצמה אינה מסוגלת בדורינו להוות גורם חוצץ בפני כל מיני גורמים של טומאה. אבל לו היו נחשפים לאור הגדול של פנימיות התורה, היו רואים איך תורה מגנא ומצלא בין בעידנא דעסיק בה, ואפילו בעידנא דלא עסיק בה.
ח) אחרון חביב: יש לזכור שהחרדיות היא דרך רבותינו הקדושים, שדגלו בה במלוא מובן המילה, בבית, בחינוך, בבחירות, בעבודה, באי הליכה לצבא, באופני הלימוד, וכדומה. וכך הורו לנו חד משמעית תלמידיהם - ללכת בדרך היהדות החרדית בכל המובנים.
ט) מאמר זה נכתב בכדי להראות את הצדדיים החיובים של עקרונות היהדות החרדית ואת צדקתם הברורה. מאידך גיסא לענ"ד צריך לנסות לחבר את ב' הקבוצות הללו, על בסיס שמירת התורה והמצוות. כי יש אנשים יקרים רבים בחוג הדתי לאומי, וודאי נצרכים אנו לאיחוד השורות, ולא לפירוד. וע"כ באם אנשים מקבלים על עצמם את דרך החיים של השו"ע, אין לאומיותם צריכה להוות שום גורם חוצץ בקשר. וגם בקשר לאלו שעדיין רחוקים משמירת התו"מ כראוי, ודאי צריך להתנהג באהבה רבה, רק בעזרת אהבה והמלצה לכף זכות נוכל לתקן את הטעון תיקון. זאת ועוד: בחוג הדתי לאומי יש מידה רבה של מסירות נפש, וצריכים אנו להעריך זאת, ולהצדיע להם על פועלם זה.
בברכה, אמג.
לכבוד הרבי שליט"א,
שאלה: מה ההבדל בעצם בין היהדות החרדית לבין החוג הדתי לאומי, מלבד הלבוש?
................
תשובה: לכב'..................
עקרונות היהדות החרדית מול החוג הדתי לאומי:
א) יש לזכור שתנועת המזרחי הוקמה עוד בחו"ל בתחילת המאה שעברה, בדומה לתנועה הרפורמית, דגלה בהקמת מודל יהודי דתי מודרני, לא החשוך והגלותי של פעם, המסתגר בשטיבל ובישיבה, אלא המעורב בכל שטחי החיים, וחובותיו הדתיות הם למחצה לשליש ולרביע, לפי הענין והנוחיות, מנותק מן הנורמות של החרדים לדבר ה'.
ב) כל הנ"ל נעשה: 1) תוך שינוי שמם לשמות מודרניים, ולבושם – לבוש חילוני, ללא פאות או זקן. ושפתם – שפת רחוב, ולא שפת תורה. 2) תוך חיבור עם התרבות החילונית הקלוקלת, כאשר לכולם טלויזיות בבית, עיתונות חילונית, והיום גם אינטרנט וכו'. 3) מחוברים עם התרבות החילונית במקומות עבודה בצבא וכדומה. 4) רמיסת גדרי הצניעות תוך עירבוב בנים ובנות, בבתי ספר, בבני עקיבא וכדומה. 5) תוך הקמת מוסדות חינוך אשר לומדים גם לימודים חילוניים, בניגוד לדעת גדולי ישראל החרדים לדבר ה'.
ג) לעומת זאת הציבור החרדי הולך בדרך ישראל סבא האורגינלית מאז ומתמיד, ללא שום שינויים בשם בלבוש או בשפה. ללא מגע עם התרבות החילונית בשום מקום ובשום ענין.
ד) יש לציין: ברוך השם בשנים האחרונות יש מגמה של התגברות תורנית בציבור הדתי לאומי, בכל הגילאים. יש מגמה של חזרה למקורות לתורת ישראל וחוקי ישראל המקוריים. וממילא גם הבנה בצורך בהתנתקות והיבדלות מכל צורות התרבות החילונית למיניהן. וב"ה צמחו אנשים יקרים חסידים ואנשי מעשה ואנשי תורה מובהקים גם בציבור הזה. עכ"ז יש לציין אשר אין זה בא תוך התחברות גורפת לכלל היהדות החרדית, אלא לעיתים מנותקים מן היה"ח, ומן הנורמות ההלכתיות שלה, כאשר אצלם יש לעיתים קולות שונות בעניני ההלכות, תוך התעלמות מפסיקתם של גדולי הדור החרדים. א"כ אפילו התורניים שבהם יצרו לעצמם דרך משלהם עם נורמות משלהם, עם רבנים משלהם, תוך התבדלות מכלל היהדות החרדית לדבר ה'.
ה) מצות ארץ ישראל היא מצוה חשובה, וכל גדולי ישראל החשיבו את העליה לארץ ישראל ואת ישובה בכל הדורות. מצד עצם המצוה אין הבדל בין חלקים של ארץ ישראל, אלא לכולם יש קדושת ארץ ישראל, כך שודאי הציבור החרדי ג"כ מקיים מצות ישוב ארץ ישראל. ובענין התישבות באזורים מסוכנים עמ"נ שלא יתישבו בהם ערבים, אין הרבנים החרדים דוגלים בזאת, מטעם שזה גובל בפיקוח נפש, ומסירת הנפש בקום ועשה היא רק על ג' ענינים: ע"ז ג"ע וש"ד. משא"כ החוג הדתי לאומי עשו ממצוה זו דגל עליון, אולם בד בבד רמסו בעבר גופי תורה רבים אחרים כגון צניעות וכדומה כנ"ל. והגם שהיום יש ב"ה נטיה להתחרדות במזרחי וחזרה לתורת ישראל, מ"מ מחמת ספיחי העבר, יתכן מאד יהודי שקשור לתורה, אבל יושב מעורבב עם נשים, או טלויזיה בבית, או עיתון חילוני וכדומה.
ו) יהדות התורה התנגדה להליכה לצבא, מטעם רמיסת הדת והדתיים בצבא. וגם אם הצבא יסדר יחידות מיוחדות ללא נשים, עם כל הצרכים של בחור חרדי, מ"מ פוסקי הדור שליט"א סברו שמועיל יותר לדור ענין לימוד התורה, שלא תכבה אש התורה שהיא המגן העקרי על עם ישראל. וצריכים לדעת שהמחזיק העקרי של זכויות בעם ישראל הוא רק לימוד התורה, ולא כל ההשתדלויות האנושיות. ועוד: שאלה זו של גיוס החרדים לצבא היא שאלה פוליטית וכלל לא מעשית, מפני שלצבא יש עודף כח אדם, והראיה שהקדימו את זמן הפטור מן השירות. ועוד: נותנים דחוי לאלפים בכדי שילמדו לימודים מדעיים, וכן לאנשי ספורט למיניהם, ואנשי תאטרון וכדומה. וכל זה ראיה שאינם זקוקים לכח אדם.
ז) מאידך גיסא חשוב לי להדגיש את דעתי האישית על סמך דרכו של רבינו בעה"ס זי"ע: אין ספק אשר עיקר חיינו היא התורה, כמ"ש "כי הם חיינו ואורך ימינו". ולכן צריך לדבוק בתורה ככל שניתן. מאידך גיסא מהי התורה? הלא היא ענין המעבר מאהבה עצמית לאהבת הזולת. לכן לדעתי יש לחנך בתוככי הישיבות והסמינרים לערבות הדדית, מה שמכונה בשם שירות אזרחי. ואין זה מטעם טענת החילונים לשוויוניות, אלא מטעם שאני סבור שזהו עצם התורה, ואין לזה שייכות לחילונים כלל ועיקר. כי ע"פ פנימיות התורה אדם צריך להתחנך בפועל לאהבת הזולת, ולכן צריך בתוך הישיבות ליצור צורת חיים אחרת לגמרי: צריך ליצור סבב של תורנות להדחת הכלים, לבישול, לנקיון בחדרים וכו'. באופן שבחורים יתחנכו להתחשבות בזולת, ולעבודה למען הזולת. זה יכין אותם לחיים כראוי, וימנע גם הרבה גירושין המתרחשים מחמת הרגל של בחורים לא לעזור ולא לתמוך בסביבתם. אינני רואה שום פגע ובעיה באם בחורים ובחורות יעזרו כמה שעות ביום בתוך הציבור החרדי לחולים זקנים אלמנות ילדים בעיתיים וכדומה. אדרבה זוהי קיומה של תורה, ולא ביטולה. ומה שיש לגדולי ישראל כל מיני חרדות בקשר לזה, זהו מטעם שאינם עוסקים בפנימיות התורה, ואינם מאפשרים לאף אחד לעסוק בזה, והם יודעים שחיצוניות התורה בעצמה אינה מסוגלת בדורינו להוות גורם חוצץ בפני כל מיני גורמים של טומאה. אבל לו היו נחשפים לאור הגדול של פנימיות התורה, היו רואים איך תורה מגנא ומצלא בין בעידנא דעסיק בה, ואפילו בעידנא דלא עסיק בה.
ח) אחרון חביב: יש לזכור שהחרדיות היא דרך רבותינו הקדושים, שדגלו בה במלוא מובן המילה, בבית, בחינוך, בבחירות, בעבודה, באי הליכה לצבא, באופני הלימוד, וכדומה. וכך הורו לנו חד משמעית תלמידיהם - ללכת בדרך היהדות החרדית בכל המובנים.
ט) מאמר זה נכתב בכדי להראות את הצדדיים החיובים של עקרונות היהדות החרדית ואת צדקתם הברורה. מאידך גיסא לענ"ד צריך לנסות לחבר את ב' הקבוצות הללו, על בסיס שמירת התורה והמצוות. כי יש אנשים יקרים רבים בחוג הדתי לאומי, וודאי נצרכים אנו לאיחוד השורות, ולא לפירוד. וע"כ באם אנשים מקבלים על עצמם את דרך החיים של השו"ע, אין לאומיותם צריכה להוות שום גורם חוצץ בקשר. וגם בקשר לאלו שעדיין רחוקים משמירת התו"מ כראוי, ודאי צריך להתנהג באהבה רבה, רק בעזרת אהבה והמלצה לכף זכות נוכל לתקן את הטעון תיקון. זאת ועוד: בחוג הדתי לאומי יש מידה רבה של מסירות נפש, וצריכים אנו להעריך זאת, ולהצדיע להם על פועלם זה.
בברכה, אמג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה