בס"ד
שאלה: שלום רב,
א. מה החידוש של תורת בעל הסולם על החסידות של הבעל שם טוב בכלל וחב"ד בפרט. מהמאמרים שאני קורא באתר יש דימיון ביניהם. שניהם מדברים על פנימיות ועבודת השם פנימית על פי פנימיות התורה.
ב. מה הענין הזה שלימוד זוהר וקבלה בחוגים מסוימים מנתק את הקשר בין קבלה לבין קיום מצוות בפועל, עד שצריך להדגיש את הקשר. בחסידות זה לא קורה ויש דגש על קיום מצוות בפועל.
ג. הבנתי שהרב"ש למד בתורת אמת חב"ד ירושליים מענין אותי לדעת על ההשקפה והתפיסה שלו את תורת חב"ד וסיפורים עליו האם הוא נפגש עם הרבי?
אני חבדניק ואני מכבד את כל הזרמים: ברסלב, אשלג וכו'. ואשמח לתשובתך אני נהנה מהמאמרים שלך.
תודה על תשובתך !
תשובה: ל..... שלום,
א) יש ביטוי "לתפוס את השור בקרניו", כאשר אתה תופס אותו בקרניו הוא אינו יכול להזיק יותר, אבל אם אתה תופס אותו באבר אחר שלו, עדיין הוא יכול לעשות צרות.
בעה"ס תפס את השור בקרניו, כלומר הסביר בדיוק מהו הסיטרא אחרא, מהו השטן, היצר הרע - הרצון לקבל הנאה ותענוג שבאדם. בכל ספרי החסידות ענין זה מוסבר די בעירפול, וגם באופנים רבים ושונים מדי, כי בכל פעם תפסו איזה סימפטום אחר של הרצון לקבל. אבל בעה"ס חתך את כל התורה כולה לפי הענין הזה של רצון לקבל או רצון להשפיע. הבורא רצון להשפיע, הנברא רצון לקבל.
היצר הטוב רצון להשפיע, היצר הרע רצון לקבל.
מהות האדם היא רצון לקבל, וזה אינו ניתן לשינוי כלל ע"י האדם. וממילא האדם מוכרח לקיים את התו"מ שלא לשמה, אך ורק בשביל הרצון לקבל. בספרי חסידות מופיע המושג של עבודה עם פניות, כאילו שזה מקרה שיש לאדם פניות בעבודה, ויתכן גם שלא יהיו לו פניות בעבודה. ע"פ דרך האמת אין דבר כזה, אלא שורש כל תזוזה של האדם היא הרצון לקבל הנאה ותענוג, ממילא אין דבר כזה תו"מ ללא פניה, אלא הכל נשלט ע"י הרצון לקבל. רק אנו צריכים לעמול הרבה נגד הרצון לקבל, עד שתפילת האדם מגיעה למימדים המקסימליים, ואז הקב"ה גואלו, והוא ענין יציאת מצרים של האדם.
בהירות כזו ואמת כזו לא ראיתי בספרי חסידות, אלא הדברים מאד מטושטשים שם, בד"כ מדובר על היצר הרע, כאשר לא ברור בכלל מה זה. ובד"כ מוצג כאילו התאוות הגשמיות הן הרע, אבל אם יש לאדם משיכה לתורה זה בסדר גמור. אבל לפי בעה"ס גם תאוה לתורה היא עמ"נ לקבל, ולפיכך נפרדת מן הבורא, היות ובבורא אין רצון לקבל. כמו"כ המושגים של יש וביטול היש, כל זה אינו ברור. אלא כל המושגים של ישות וגאוה וכו' וכו' מוסברים ע"פ בעה"ס בפשטות שהם סימפטומים של הרצון לקבל הנאה ותענוג.
ולפי בעה"ס כל התורה כולה מתבארת ונחתכת ע"פ האופן הזה בצורה בהירה ביותר ואחידה.
ב) הקבלה מדברת אך ורק על השורשים הרוחניים של המציאות הגשמית, ומתמקדת בענין התיקונים הנפשיים שאותם צריך האדם לעבור. ולפיכך יש בזה סכנה גדולה, שכאשר אדם יבין שכל מעשי המצוות שלו הם עמ"נ לקבל, ובעצם הכל בשליטת הס"א, ורק לתיקון הנפש הפנימית צריך, למעבר מרצון לקבל לרצון להשפיע, לכן יש מין סטיה כזו רח"ל שכאילו אין המעשה מועיל כלל, אלא הכל הוא רק תיקון הכוונה מכוונת קבלה לכוונת השפעה. כמובן שאין הדברים נכונים, אלא אחרי הפעולות נמשכות הלבבות, אבל אני רק מסביר, מדוע יש כתות כאלו שצמחו מן הקבלה. ולכן צריך לשלב את הנגלה והנסתר, את הפשט והסוד, ולהדגיש את שניהם בצורה שווה. וכך ראיתי אצל רבותי.
ג) מו"ר זצ"ל אכן למד בתורת אמת של חב"ד. וסיפר שהיה לומד לפחות ארבע שעות חסידות בכל יום. וידע את התניא ממש בע"פ. כמובן כיבד מאד את חסידות חב"ד. אחר שנעשה אדמו"ר נפגש עם הרבי הרמ"מ זצ"ל שלש שעות ביחידות. הוא סיפר לי על כך, בעיקר דיברו על ענינים העומדים ברומו של עולם, כמו הספר עמק המלך ומחברו. הרבי מחב"ד גם הקשה לו קושיה בענין שחכמה נקראת ימין ובינה נקראת שמאל בעולם האצילות, ואדמו"ר זצ"ל הסביר לו זאת בטוב טעם. כמו"כ דיברו על עקרונות עבודת ה', ואדמו"ר זצ"ל הסביר את עקרונות העבודה של בעה"ס, והרבי הרמ"מ אמר לו שיש לו יותר ממאה אברכים שאוחזים במדרגות הללו.
בכבוד רב,
אברהם מרדכי גוטליב
שאלה: שלום רב,
א. מה החידוש של תורת בעל הסולם על החסידות של הבעל שם טוב בכלל וחב"ד בפרט. מהמאמרים שאני קורא באתר יש דימיון ביניהם. שניהם מדברים על פנימיות ועבודת השם פנימית על פי פנימיות התורה.
ב. מה הענין הזה שלימוד זוהר וקבלה בחוגים מסוימים מנתק את הקשר בין קבלה לבין קיום מצוות בפועל, עד שצריך להדגיש את הקשר. בחסידות זה לא קורה ויש דגש על קיום מצוות בפועל.
ג. הבנתי שהרב"ש למד בתורת אמת חב"ד ירושליים מענין אותי לדעת על ההשקפה והתפיסה שלו את תורת חב"ד וסיפורים עליו האם הוא נפגש עם הרבי?
אני חבדניק ואני מכבד את כל הזרמים: ברסלב, אשלג וכו'. ואשמח לתשובתך אני נהנה מהמאמרים שלך.
תודה על תשובתך !
תשובה: ל..... שלום,
א) יש ביטוי "לתפוס את השור בקרניו", כאשר אתה תופס אותו בקרניו הוא אינו יכול להזיק יותר, אבל אם אתה תופס אותו באבר אחר שלו, עדיין הוא יכול לעשות צרות.
בעה"ס תפס את השור בקרניו, כלומר הסביר בדיוק מהו הסיטרא אחרא, מהו השטן, היצר הרע - הרצון לקבל הנאה ותענוג שבאדם. בכל ספרי החסידות ענין זה מוסבר די בעירפול, וגם באופנים רבים ושונים מדי, כי בכל פעם תפסו איזה סימפטום אחר של הרצון לקבל. אבל בעה"ס חתך את כל התורה כולה לפי הענין הזה של רצון לקבל או רצון להשפיע. הבורא רצון להשפיע, הנברא רצון לקבל.
היצר הטוב רצון להשפיע, היצר הרע רצון לקבל.
מהות האדם היא רצון לקבל, וזה אינו ניתן לשינוי כלל ע"י האדם. וממילא האדם מוכרח לקיים את התו"מ שלא לשמה, אך ורק בשביל הרצון לקבל. בספרי חסידות מופיע המושג של עבודה עם פניות, כאילו שזה מקרה שיש לאדם פניות בעבודה, ויתכן גם שלא יהיו לו פניות בעבודה. ע"פ דרך האמת אין דבר כזה, אלא שורש כל תזוזה של האדם היא הרצון לקבל הנאה ותענוג, ממילא אין דבר כזה תו"מ ללא פניה, אלא הכל נשלט ע"י הרצון לקבל. רק אנו צריכים לעמול הרבה נגד הרצון לקבל, עד שתפילת האדם מגיעה למימדים המקסימליים, ואז הקב"ה גואלו, והוא ענין יציאת מצרים של האדם.
בהירות כזו ואמת כזו לא ראיתי בספרי חסידות, אלא הדברים מאד מטושטשים שם, בד"כ מדובר על היצר הרע, כאשר לא ברור בכלל מה זה. ובד"כ מוצג כאילו התאוות הגשמיות הן הרע, אבל אם יש לאדם משיכה לתורה זה בסדר גמור. אבל לפי בעה"ס גם תאוה לתורה היא עמ"נ לקבל, ולפיכך נפרדת מן הבורא, היות ובבורא אין רצון לקבל. כמו"כ המושגים של יש וביטול היש, כל זה אינו ברור. אלא כל המושגים של ישות וגאוה וכו' וכו' מוסברים ע"פ בעה"ס בפשטות שהם סימפטומים של הרצון לקבל הנאה ותענוג.
ולפי בעה"ס כל התורה כולה מתבארת ונחתכת ע"פ האופן הזה בצורה בהירה ביותר ואחידה.
ב) הקבלה מדברת אך ורק על השורשים הרוחניים של המציאות הגשמית, ומתמקדת בענין התיקונים הנפשיים שאותם צריך האדם לעבור. ולפיכך יש בזה סכנה גדולה, שכאשר אדם יבין שכל מעשי המצוות שלו הם עמ"נ לקבל, ובעצם הכל בשליטת הס"א, ורק לתיקון הנפש הפנימית צריך, למעבר מרצון לקבל לרצון להשפיע, לכן יש מין סטיה כזו רח"ל שכאילו אין המעשה מועיל כלל, אלא הכל הוא רק תיקון הכוונה מכוונת קבלה לכוונת השפעה. כמובן שאין הדברים נכונים, אלא אחרי הפעולות נמשכות הלבבות, אבל אני רק מסביר, מדוע יש כתות כאלו שצמחו מן הקבלה. ולכן צריך לשלב את הנגלה והנסתר, את הפשט והסוד, ולהדגיש את שניהם בצורה שווה. וכך ראיתי אצל רבותי.
ג) מו"ר זצ"ל אכן למד בתורת אמת של חב"ד. וסיפר שהיה לומד לפחות ארבע שעות חסידות בכל יום. וידע את התניא ממש בע"פ. כמובן כיבד מאד את חסידות חב"ד. אחר שנעשה אדמו"ר נפגש עם הרבי הרמ"מ זצ"ל שלש שעות ביחידות. הוא סיפר לי על כך, בעיקר דיברו על ענינים העומדים ברומו של עולם, כמו הספר עמק המלך ומחברו. הרבי מחב"ד גם הקשה לו קושיה בענין שחכמה נקראת ימין ובינה נקראת שמאל בעולם האצילות, ואדמו"ר זצ"ל הסביר לו זאת בטוב טעם. כמו"כ דיברו על עקרונות עבודת ה', ואדמו"ר זצ"ל הסביר את עקרונות העבודה של בעה"ס, והרבי הרמ"מ אמר לו שיש לו יותר ממאה אברכים שאוחזים במדרגות הללו.
בכבוד רב,
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה