איסור הלבנת פני חבר?

בס"ד

שאלה: לכבוד הרבי שליט"א,

באחד הסעודות, סיפר הרבי שליט"א, סיפור על אחד שניגש אל הרב ברוך שלום זצ"ל בצפת וביקש ברכה ליראת שמים. ושהתלמידים פרצו בצחוק עז כלפי המבקש עד שהוא ברח מהמקום כבורח מבית משוגעים. מהסיפור אנחנו לומדים שאין להגרר אחר סיסמאות.

סיפור זה, על פניו, נוגד את מה שאני לומד ושומע מהרב ובתורת "אשלג" ובתורה בכלל. מדובר לכאורה בהלבנת פני חבר ברבים, בשיפוט אדם אחר ובפרט בהעדר כלים לעשות זאת, ובדחיית אדם מדרכי התורה האמיתיים. מאז ששמעתי את הסיפור אני נבוך. לכן אני מבקש מהרב הסבר על התנהגות זאת ועל מה שנראה כהסכמת הרב להתנהגות זאת.
בכבוד רב .....

תשובה: לר' .... שלום, 

אתה צודק. אין זו התנהגות ראויה, ואין להכלים ולדון שום אדם בשום מצב. 

למותר לציין שאדמו"ר זצ"ל לא צחק, אלא נשאר רציני לגמרי. וכן התלמידים המבוגרים והזקנים לא צחקו במצב זה.

אלו שצחקו היו יותר חברה צעירים שאינם יודעים להסתיר את רגשות ליבם, ואינם יודעים לדון את השני לכף זכות. ובאמת זו סוג התנשאות וגאוה שאין לה מקום. 

סיפרתי זאת רק בכדי להראות את הצד החיובי של הסיפור, על אוירת האמת ללא פשרות ששררה בבית המדרש של הרבי זצ"ל, שאנשים עשו ביקורת על עצמם יום יום וראו שאין להם חסרון לערכים של קדושה, ולכן בקשה מעין זו ליראת שמים עוררה גיחוך. 

אבל אתה צודק, אדם צריך לגחך על עצמו, ולא על אחרים, ובודאי לא בפרהסיה. 

ובלי נדר בעתיד אשתדל לתקן זאת באחת מן הסעודות העתידיות. 

אני מאד מודה לך על ההערה הזו, היא בהחלט חשובה ומועילה ובמקום. 

ידידך אברהם מרדכי גוטליב