שמחה

בס"ד

שאלה: לכבוד הרב:

איך להתמודד עם תחושה של כבדות והעדר שמחה פנימית?

תשובה: ל .........................היקר שלום וברכה

ענין העדר שמחה הוא בד"כ הכבדת הלב שבאה מלמעלה, בכדי שהאדם יוכרח להשתלם בענין אמונה בה'.

הבורא רוצה שאנו נתרגל לחיות ע"פ אמונה. דפוסי אמונה נקנים לאט לאט מתוך יגיעה והרגל. את דפוסי האמונה צריכים לאסוף אחד לאחד מתוך ספרי רבותינו, ולישמם באופן פנימי, פסיעה אחר פסיעה.

צריכים להתרגל  להיות מקושרים לה', ואז "עוז וחדוה במקומו".

א) להאמין שהקב"ה דואג להשלמתינו, בכל רגע, ונותן לנו את המגיע לנו. ואין צריך יותר כלום. אלא כמה שצריך ניתן לנו. וזוהי שלמותינו הגמורה. וזהו ענין "הגבל את העם וקידשתו". עיין מאמר על ההגבלה בשמעתי.

ב) לתת תודה לה' על כל מחשבה של קדושה, או דיבור, או מעשה. להאמין שלחשוב משהו של קדושה הוא זכות, וזוהי כעין נתינת רשות מאת המלך להכנס להיכלו לזמן מה, ועל זה צריך להודות. וכן כל דיבור או מעשה של קדושה הוא מעין נתינת רשות.

וכשאדם זוכה לעשות מעשים של מסירות נפש, צריך להאמין ביתר שאת שהפעם קיבל זכות יותר גדולה לכניסה להיכל המלך.

ואין בשום אופן להתחשב בהרגשות של הגוף, אלא רק באמת כפי שמסרוה רבותינו לנו. דהיינו ההתיחסות למציאות צריכה להיות לא ע"פ הרגשתינו, אלא ע"פ האמת כפי שמסרו לנו רבותינו. ואין צריכים להתפעל מזה שאין הגוף מתפעל, אלא רק להדבק במחשבות האמיתיות, וסוף הכבוד לבוא. עיין מאמר ב' תשמ"ז.

מאידך גיסא זמן של חוסר שמחה זהו גם מבחן לאדם, אם מוכן להיות נכנע לה', ולעבדו גם ללא שמחה והרגשה בתוך הדעת. וגם לזה צריך האדם להיות מוכן, שאם כך רוצה הבורא, כך הוא מוכן לתפקד. וממילא בחושבו בכך שהוא משפיע לה', כי זהו רצונו, כבר מתוך הקשר לה' יזכה לשמחה.

ידידך

אברהם מרדכי גוטליב