שאלה: שלום לרב גוטליב המכובד!
אני תמיד דיברתי עם הבורא במילים שלי ותמיד היו לי מילים חדשות, כמו שנאמר כהן צריך לקחת בתולה.
אני תמיד דיברתי עם הבורא במילים שלי ותמיד היו לי מילים חדשות, כמו שנאמר כהן צריך לקחת בתולה.
אבל בזמן אחרון אני אומר ברכות הנהנין ועושה נטילת
ידיים מתוך הרגל, ואני לא מרגיש שום טעם בזה, וזה פשוט מתסכל אותי. אני
מרגיש שאולי עדיף לעזוב את כל המצוות ולהישאר פשוט בקשר עם הבורא כי כל העניין הזה
של שיגרה – תפילות, ברכות, ברכת מזון, פוגם לי בקשר עם הבורא!
מה עלי לעשות ?
......
בס"ד
תשובה: ל.... שלום,
עליך לקיים את מערכת המצוות והתפילות כפי שקבעו חכמים.
בזה אין שום בחירה.
אלא כאשר לדוגמא אתה מברך, עליך לעצור מעט לפני כן,
ולצייר לעצמך במחשבה את הבורא הגדול והנורא, ואז אתה אומר את הברכה ביתר רגש.
כלומר, השינוי לא צריך להיות בדיבור החיצוני, אלא באמונה הפנימית, שעל ידה האדם
מקבל הרגשים שונים בכל פעם, באותו טקסט שהוא אומר.
אנו צריכים לכופף את עצמינו להחלטות של חכמים
הקדמונים שהיו אנשים נעלים דבוקים בבורא יתברך, והם שנתנו לנו את השטנץ של הדת,
וקבעו שצריך לשמור על כל הפעולות והאמירות החיצוניות.
ושמעתי ממורי ורבי הרב אשלג זצ"ל שאמר: אדם צריך
לשמוח גם בעשיות החיצוניות בלבד, אפילו אם אין לו שום כוונה והרגשה בדברים. וכן
לגבי אמירת הברכות והתפילה. כי אם אדם רוצה לשרת את הבורא, מה אכפת לו אם נמצא
במצב שאין לו שום הרגשה? אם הבורא רוצה שיעבדו אותו כך, אזי האדם צריך להסכים.
בידידות, אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה