שאלה: לכבוד הרב,
הקדמה לתע"ס אות ס"ח / רבי יהודה לייב אשלג
"וכדי להבין זאת, צריכים מקודם להבנה אמיתית במהותה של אהבת ה’ עצמה. ויש לדעת, שכל הנטיות והמדות הטבועות באדם לשמש עמהן כלפי חבריו, הנה כל אלו הנטיות והמדות הטבעיות כולן נחוצות לעבודת השי”ת, ומתחילה לא נבראו והוטבעו באדם, אלא רק משום תפקידן הסופי האמור, שהוא תכלית וסוף כל האדם, בסו”ה ולא ידח ממנו נדח, אשר אז צריך להם לכולם, כדי להשתלם עמהם בדרכי קבלת השפע, ולהשלים חפץ ה’. וז”ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו’ (ישעיה מ”ג ז’), וכן כל פעל ה’ למענהו וגו’ (משלי ט”ז ד’), אלא שבינתים הוכן לו לאדם עולם מלא, כדי שכל אלו הנטיות והמדות הטבעיות שבו, יתפתחו וישתלמו ע”י שיתעסק בהן עם הבריות, באופן, שיהיו ראויים לתכליתם וז”ש חז”ל, חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, משום שכל בריות העולם נחוצים ליחיד, שהמה המפתחים ומכשירים את נטיותיו ומדותיו, של כל אדם יחיד, עד שיוכשרו ויעשו לכלי שרת לעבודתו ית’".
בהמשך מדבר בעל הסולם על 4 מעלות באהבה שבין אדם לחברו המתחלקות לשתי קבוצות : א. אהבה התלויה בדבר – זוהי שיש לו תועלת ממנה. וה ב. זו שרואה את תיפקודו של החבר עם האחרים ומתוך כך בא לאהבה אליו.
ובאהבה ה- ב רואה שאין דופי בהתנהגותו של החבר עם האחרים.
שואל אני האם יש אדם כזה אשר כל הליכותיו הם ללא דופי, כי אני עדיין לא ראיתי זאת בעולמי.
האם פרוש הדבר כי איני זוכה עדיין לקשר הנ"ל עם הבורא ? או אולי צריך לבחור בבורא כחבר אשר בפעולותיו בוודאי אין דופי?
מתוך המחשבות על כך עולה לי כי העניין הוא שילוב של ב' העניינים , כלומר, כאשר האדם מבין כי אין אדם כזה אשר כל פעולותיו עם האחרים הם במעלת השלמות וללא דופי והוא מבין, כי רק השם יכול להיות החבר הזה, אז מתוך השתוקקות לבורא ולחברות ולאהבה עמו, יזמן לו הבורא גם אדם אשר בו ימצא את אלו המעלות וכך יוכל להשתלם בזאת הבחינה.
מה דעתך על כך ?
בברכה
.........
"וכדי להבין זאת, צריכים מקודם להבנה אמיתית במהותה של אהבת ה’ עצמה. ויש לדעת, שכל הנטיות והמדות הטבועות באדם לשמש עמהן כלפי חבריו, הנה כל אלו הנטיות והמדות הטבעיות כולן נחוצות לעבודת השי”ת, ומתחילה לא נבראו והוטבעו באדם, אלא רק משום תפקידן הסופי האמור, שהוא תכלית וסוף כל האדם, בסו”ה ולא ידח ממנו נדח, אשר אז צריך להם לכולם, כדי להשתלם עמהם בדרכי קבלת השפע, ולהשלים חפץ ה’. וז”ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו’ (ישעיה מ”ג ז’), וכן כל פעל ה’ למענהו וגו’ (משלי ט”ז ד’), אלא שבינתים הוכן לו לאדם עולם מלא, כדי שכל אלו הנטיות והמדות הטבעיות שבו, יתפתחו וישתלמו ע”י שיתעסק בהן עם הבריות, באופן, שיהיו ראויים לתכליתם וז”ש חז”ל, חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, משום שכל בריות העולם נחוצים ליחיד, שהמה המפתחים ומכשירים את נטיותיו ומדותיו, של כל אדם יחיד, עד שיוכשרו ויעשו לכלי שרת לעבודתו ית’".
בהמשך מדבר בעל הסולם על 4 מעלות באהבה שבין אדם לחברו המתחלקות לשתי קבוצות : א. אהבה התלויה בדבר – זוהי שיש לו תועלת ממנה. וה ב. זו שרואה את תיפקודו של החבר עם האחרים ומתוך כך בא לאהבה אליו.
ובאהבה ה- ב רואה שאין דופי בהתנהגותו של החבר עם האחרים.
שואל אני האם יש אדם כזה אשר כל הליכותיו הם ללא דופי, כי אני עדיין לא ראיתי זאת בעולמי.
האם פרוש הדבר כי איני זוכה עדיין לקשר הנ"ל עם הבורא ? או אולי צריך לבחור בבורא כחבר אשר בפעולותיו בוודאי אין דופי?
מתוך המחשבות על כך עולה לי כי העניין הוא שילוב של ב' העניינים , כלומר, כאשר האדם מבין כי אין אדם כזה אשר כל פעולותיו עם האחרים הם במעלת השלמות וללא דופי והוא מבין, כי רק השם יכול להיות החבר הזה, אז מתוך השתוקקות לבורא ולחברות ולאהבה עמו, יזמן לו הבורא גם אדם אשר בו ימצא את אלו המעלות וכך יוכל להשתלם בזאת הבחינה.
מה דעתך על כך ?
בברכה
.........
בס"ד
תשובה: ל.........
דבריך אמיתיים. אבל ע"ד האמונה יתכן שאדם
יאמין למעלה מהדעת שאין שום דופי באדם שני, וזאת משום שהוא דבוק בה'. ניתן להאמין
זאת לגבי אדם גדול, שמכיון שהוא דבוק בה' לכן כל פעולותיו הן בהתאם לרצון ה', ולכן
אין דופי בפעולותיו, וכמו"כ ניתן להאמין זאת לגבי חבר, באם יש לאדם חבר
שמשתדל בענין הדביקות בה'.
ידידך אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה