בס"ד
שאלה: לכבוד הרב ש-לו-ם!
האם מקובלים
בוכים או שהם תמיד בשמחה?
מיהי השכינה
הקדושה ?
האם שאני
משתוקק למי אני משתוקק לשכינה או לבורא עולם?
מהו צער
השכינה ואיך מרגישים את צער השכינה האם באמת יש צער לשכינה או שזה בהרגשה שלנו?
בקבוצה אתם
לומדים החל מ3:00 בבוקר מתי אתם עושים תיקון חצות?
האם ראוי
לבקש בקשות פרטיות להידבק בבורא עולם או שצריך לבקש על הכלל ?
מתי אפשר
לבקש בקשות פרטיות?
איך יודעים שמתקדמים
בכיון הנכון ואיך מאיצים את ההתקדמות ?
בברכה,
.............
בס"ד
תשובה: ל........ שלום וברכה
א) המקובלים הם בדרך כלל בשמחה, אבל לעיתים הם גם
בוכים מחמת השתוקקות לתקן את פגמיהם. ובזה"ק מופיע רבות ענין בכיה אצל
רשב"י ותלמידיו.
ב) השכינה הקדושה היא הכלי הרוחני שבו מתגלה השוכן.
ג) כאשר אדם משתוקק הריהו צריך לכוון את השתוקקותו
לב' ענינים: א) לשכינה שהיא הכלי, דהיינו שיהיה לו את הכלי הנכון. והכלי מורכב: 1)
מהשתוקקות לבורא. 2) מרצון להשפיע לבורא. ב) לשוכן שהוא האור האלוקות המתגלה בכלי.
ד) צער השכינה משמעותו צער של המדרגה דמלכות שמים,
שהיא הכלי כנ"ל. והנה הויית כלי זה מותנית בתיקוני התחתונים, כי התחתונים
אמורים להוות כלי לבורא, וממילא לפי מצבם נבנה הכלי. ובאם התחתונים פושעים נמצא
שהכלי אינו מתוקן, ואין השוכן מתגלה בו, וע"כ נמצא בצער. לפעמים הצער מכוון
לאור האלוקות בהיותו משתוקק להשפיע לכלי של התחתונים אבל אינו יכול מחמת מצבם
הנמוך של התחתונים.
ה) תיקון חצות אפשר לעשות לפני שלש למי שקם מוקדם,
או מי שקם מאוחר יכול לעשות עד עלות השחר.
ו) מקודם צריך אדם להשתוקק באופן פרטי להדבק בבורא,
כי איך יבקש עבור הכלל דבר שהוא בעצמו אינו משתוקק אליו?
ז) אדם צריך לבקש בקשות גשמיות עבור הכלל, ובקשות
רוחניות עבור עצמו. כי גשמיות חסרה לו, ממילא יכול לבקשה עבור הכלל (וענין בקשה
היינו יסורים מזה שחסר לכלל. וזו בכלל שאלה: האם בכלל אכפת לאדם מן הכלל, עד
שמתיסר מחמת מצב הכלל ומתפלל על כך. וזה אדם צריך לבדוק אצל עצמו - האם לא יכול
לישון בלילה מחמת מצב הכלל, או שיושן טוב מאד, וא"כ לא יכול להתפלל עבור
הכלל, כי אין מענין לו הכלל). אבל רוחניות אין חסרה לאדם, ולכן קודם כל צריך לבנות
בתוך עצמו כאב על ענינים הרוחניים.
מותר לאדם לבקש על רוחניות עבור
הכלל, באם מבין שהכלל יצליחו הרבה יותר בענין רוחניות, כי אינם עבים כמוהו. ואז גם
לו תהיה הישועה, מתוך שהיחיד מתבטל כלפי הרבים.
ח) מתקדמים בכוון הנכון בזמן שאדם מרגיש מצד אחד
שהרצון לקבל שלו מתגבר עליו, וזה סימן שהוא הולך בדרך נכונה נגד הרצון לקבל, דלכן
הרצון לקבל משיב מלחמה שערה. מצד שני צריך להרגיש איך מתפתח בו רצון להשפיע ואהבת
הזולת.
בכבוד רב
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה