בס''ד
שאלה: לכבוד הרב
גוטליב שליט"א,
בקטע האחרון
בעקרון י"ב בספר הסולם (דף נג): הרב מביא המלצה מהאדמו''ר זצ''ל על המחשבות
בזמן עלייה, קטע שבו האדמו''ר ממליץ שבזמן עליה, על האדם לחשוב, אילו מחשבות היו
לו בזמן הירידה ולהשוות אותם למחשבותיו שיש לו בזמן העלייה.
והעצה הזאת נראית
לי קשה משתי סיבות: א. לפעמים שאני במצב עלייה ומרגיש מרומם קשה לי לעורר את קו
שמאל ולבצע ביקורת. ב. לפעמים שאני כן מבצע ביקורת היא מובילה אותי לירידה ולתחושת
ריחוק.
האם אני מבין נכון
שהכרת הרע (הביקורת) היא הכרחית והיא הכלי שמאפשר אח"כ את מצב העלייה?
תשובה: ל......
בכל מצב יש ימין
ושמאל.
בכללות - העליה
היא ימין והירידה היא שמאל.
אבל בפרטות -
במצב העליה עצמו יש ימין ושמאל
הימין הוא להודות
ולהלל ולשבח לה' שעשה חסד עם האדם הקטן ולהתרכז בחיובי.
השמאל הוא לעורר
שוב את מצבי הירידה בכדי להרגיש את החשיכה והיסורים, דהיינו ליצור שוב מגע עם
השלילי.
השמאל הוא הכלי
והימין הוא האור, ויתרון האור ניכר מתוך החושך.
שיעור התודה הוא
לפי עומק הרגש החיוב ועומק הרגש החיוב הוא לפי עומק הרגש השלילי.
ואם יש אדם
שע"י מחשבות על הירידה ידבק בירידה וירד, אז באמת שלא יעשה זאת.
בכבוד רב אמג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה