צורת האמונה
א' אלול
תרח"צ
אינו דומה היושב
בביתו כאילו עומד בפני מלך, ז"א האמונה צריכה להיות שירגיש כל היום שהוא עומד
בפני המלך, שאז בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות. וכל זמן שלא הגיע לבחי' אמונה
כזו, לא צריך לנוח ולשקוט, מטעם כי זה חיינו ואורך ימינו, ושום פיצויים שבעולם לא
ירצה לקבל.
וחסרון האמונה
צריך שיהא באבריו עד שהרגל נעשה טבע שני, בשיעור "בזכרי בו אינו מניח לי
לישון". וכל הענינים הגשמיים מכבים חסרון זה, יען שמכל דבר שהוא מקבל תענוג,
הנה התענוג מבטל את החסרון והכאב, אלא שלא ירצה לקבל שום תנחומים. וצריך להיזהר
בכל דבר גשמי שהוא מקבל שלא יבטל את החסרון
שלו, וזהו ע"י שיצער עצמו - שע"י התענוג ההוא נחסרו לו ניצוצין
וכוחות של כלים דקדושה, היינו חסרונות דקדושה, וע"י הצער הוא יכול לשמור שלא
יפסיד כלים דקדושה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה