בס"ד
חיים
ומוות, לפי תפישתי הם ב' צורות של חיים.
הצורה
הא' היא חיים לא במערכת של זמן כלל, ולא במערכת אשר קשורה לכל מקרי הגשמיות,
ולתפישת ה' החושים, וכו'. למעשה זוהי צורת החיים הכללית האבסולוטית הנוהגת תמיד.
צורת החיים השניה היא כמין אתנחתא במהלך צורת החיים הראשונה, ומעבר לפאזה אחרת של
צורת החיים השניה, בכדי שיתגלה הקלקול של הרצון לקבל, ויעשה התיקון כנ"ל. כי
ע"י הסבב הזה של הקלקול והתיקון מרויחה הנשמה אור גדול פי כת"ר פעמים
ממה שהיתה לולא צורת החיים הב'.
הצורה
הב' היא חיים בתוך הזמן, ובתוך המערכת הגשמית. מגמת חיים אלו היא לעשות עבודה
מסוימת של תיקון ומעבר מאיגואיזם לאלטרואיזם, כאשר החומר לעבודה הוא כל התנאים
החומריים והמגושמים שיש, הן באדם עצמו והן בסביבתו. כאן בחיים האלו מתגלה הקלקול
והשחיתות שברצון לקבל, וכאן צריך להעשות התיקון, של קבלת עול מלכות שמים דרך התורה
ומצוות, של קנין טבע שני של "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת את ה' אלקיך
בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". נתונים לאדם פלוס מינוס שבעים שנה, לגלות את
הקלקול הרב שטמון ברצון לקבל, ולתקנו ולהחליפו ברצון להשפיע.
בגמר
השבעים שנה חוזר האדם לצורת החיים הא', כאשר בתוך הנשמה טמון כל מה שהצליח להשיג.
ומצבו בצורת החיים הא' מותנה במה שנשתנה בתוכו בצורת החיים השניה. אם לטוב או
ח"ו לרע. אם תיקן את עצמו, אזי הוא חוזר לחיי אור רוחני תמידי. ואם קלקל את
עצמו, חוזר לחיי סבל רוחני תמידי. אבל באם לא גמר לתקן את עצמו צריך לשוב לצורת
החיים הב', ושוב לעבור חיים של קלקול ותיקון עד שיתקן את עצמו לגמרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה