בס"ד
שאלה: שלום כבוד הרב,
מהי חשיבות ומעלת
גידול הפיאות ומה הייתה דעתו של רבי יהודה אשלג בדבר, וכמו-כן בדבר אורכם?
תודה רבה .....
תשובה: לכב' ......
מצ"ב מאמר
בענין חלאק'ה, שמספרים ילד בגיל שלש ומשאירים רק את הפאות. בענין האורך לא שמעתי
שיעור מסוים.
שמחת החלאק'ה
ענין של 'חלאק'ה' הוא כלשון הפסוק לגבי יעקב
אבינו: 'ואנוכי איש חלק' (בראשית כ"ז י"א) שהוא לשון חלוקה. וגם לגבי
משה רבינו כתוב (דברים ל"ג א'): 'משה איש האלוקים', ובאר"י הקדוש ובמדרש
אי' 'מחציו ולמעלה אלוקים, מחציו ולמטה איש', ואילו לגבי עשו כתיב שנקרא 'איש
שעיר' (בראשית שם) ואין בו חלוקה. והביאור בזה: דאלו ההולכים בדרך הקדושה יודעים
לחלק את סדר עבודתם, חלק להתבונן בגדלות ה' שזה "חציו ולמעלה אלוקים",
וחלק להסתכל על שפלות עצמם וזה "חציו ולמטה איש". ובבחינת המדרגות
העליונות הפירוש ע"פ 'משמיא פלגא לא יהבי' [משמים לא נותנים חצי דבר], כי
מלמעלה תמיד מגלים אור שלם, רק האדם צריך לדעת לחלק ולקבל הארה קטנה בלבד
מההתגלות, בשיעור שלא יפריע לו ללכת בדרך אמונה והשפעה. כיון שהתענוג באור העליון
הוא עצום, וכשמקבל יותר מכפי שיכול ללכת בחסדים ובאמונה, הרי שמקבלם בכלים של
תועלת עצמו ופוגם באור, וע"י שחלק מקבל וחלק אינו מקבל יוכל לקבל כראוי.
וזה שורש ענין השארת הפיאות כפי שביאר
באר"י הקדוש שחלק גוזזים וחלק משאירים, והביאו ב"תלמוד עשר
הספירות" חלק י"ג [אות קע"ט] וז"ל שם: 'יש ענין של שערות הראש
ויש ענין של שערות הזקן, שערות הראש נגמרים בבחינת המלכות והיא נקראת פאה (בגשמיות
שערות הראש מסתיימים בפיאות) ואמנם היות מלכות דגולגלתא נקראת פאה זה נודע מסוד
'לא תכלה פאת שדך לקצור לעני ולגר תעזוב אותם' [ויקרא כ"ג כ"ב], כי
המלכות האחרונה שבכולם שהוא התיקון האחרון של שערות רישא, הוא כדמיון פאת השדה
הנשאר באחרית הקצירה, וכן עד"ז אחר התגלח שערות הראש שהם דמיון קצירת השדה
צריך להניח ג"כ הפאה שהיא בחינת המלכות דשערי, נמצא כי לעולם פאה היא בחינת
המלכות. עכ"ל.
והענין בזה כפי שביאר כ"ק אדמו"ר
ה"ברכת שלום" זצ"ל: דשערות רומזות לחסרון. וכלשון הכתוב (איוב ט'
י"ז. ועי' בבא בתרא ט"ז): "בסערה ישופני", (עפ"י הכלל
דסמ"ך מתחלף בשּׁי"ן) דבזמן שיש לאדם חסרון הוא בסערה. וצריך לגלח את כל
שערות הראש לרמז שעיקר עבודת האדם להיות מחציו ולמעלה בחי' אלוקים, בהתבוננות
בגדלות ה' ולדבוק בהבורא עד כדי שיהיה מתרגש ושמח בכל חלק קטן שיש לו בקדושה,
ויוריד כל המומים והחסרונות, ד'כל אשר בו מום לא יקרב' [ויקרא כ"א י"ח].
אבל להשאיר חלק הקטן בחינת מלכות דשּׂערי, משום שצריך גם להתבונן ולבקר את
חסרונותיו כדי שידע מה לתקן, והוא כדמיון פאת השדה שמשאירים לעני ולגר, והיינו,
שענין פאה הוא בחינת עניוּת וגירוּת שמרמז על חלק החיסרון והסערות, שעכ"פ כן
יסתכל עליהם חלק קטן מזמנו, כדי שידע להתפלל תפלה אמיתית מעומקא דליבא ועי"כ
יתקדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה