בס"ד
שאלה: האם נכון הדבר, שהעבודה שלנו היא -
כשאנו נתקלים בפגם שלנו, כמו כעס, אז אנו אמורים לא לנסות לתקן, אלא להכיר בפגם,
בחוסר האונים, באפסותינו, ולפנות להשי"ת ולהתפלל שיעזור. ובכך אנו ממליכים
אותו יתברך? האם בזה להתמקד?
תשובה: הכל
נכון. אבל נקודה אחת אינה נכונה, במה שכתבת: "אנחנו אמורים לא לנסות
לתקן". מוטלת
עלינו בהחלט החובה, כן לנסות לתקן את עצמינו, בכל מה שצריך תיקון. ולעשות את כל המאמצים וכל התחבולות האפשריות בכדי לתקן את
הדרוש תיקון. ואח"כ, אם האדם אינו מצליח, אז הוא רואה אפסיותו, ומרגיש אותה
באופן מוחשי, ואז שייך שיתפלל למי שכל הכוחות שלו שיעזור. אבל לפני שאדם עושה את
כל המאמצים, איננו יכול להרגיש באמת את אפסיותו, וממילא גם אין לו תפילה אמיתית
לעזרת ה'.
ידידך
אברהם
מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה