שאלה: לכבוד הרב גוטליב,
להפתעתי גיליתי שאני מפקפקת בהשגחה מטרתית תכליתית ומאמינה ב... השגחה מקרית קרה...
להפתעתי, בגלל שלאחר שנים רבות שבהן חשבתי שברור לי בתפיסת עולמי החילונית/רוחנית/ניואייגי'ת, שהיקום טוב ומיטיב... דווקא לאחר שלקחתי על עצמי עול תורה ומצוות, אני מגלה זאת בעצמי.
אולי יש לזה קשר לכך שה"יקום" היה בעיני של האנושות כולה, ואילו הקישור של השם לעם ישראל דווקא מבלבל אותי.
אשמח להדרכתך ועצתך כיצד אני יכולה לחזק בליבי את האמונה בכך שלהשם אכפת דווקא מעם ישראל או ממני כפרט
ודווקא לא בהקשר הפנימי של עם ישראל כחלק המשפיע הטוב שבי אלא בתורת ישראל שניתנה על הר סיני למשה רבינו, איך המאורע ההיסטורי והתופעה היהודית עד ימינו יכולה להתפס בעיני כדבר מכוון.
להפתעתי גיליתי שאני מפקפקת בהשגחה מטרתית תכליתית ומאמינה ב... השגחה מקרית קרה...
להפתעתי, בגלל שלאחר שנים רבות שבהן חשבתי שברור לי בתפיסת עולמי החילונית/רוחנית/ניואייגי'ת, שהיקום טוב ומיטיב... דווקא לאחר שלקחתי על עצמי עול תורה ומצוות, אני מגלה זאת בעצמי.
אולי יש לזה קשר לכך שה"יקום" היה בעיני של האנושות כולה, ואילו הקישור של השם לעם ישראל דווקא מבלבל אותי.
אשמח להדרכתך ועצתך כיצד אני יכולה לחזק בליבי את האמונה בכך שלהשם אכפת דווקא מעם ישראל או ממני כפרט
ודווקא לא בהקשר הפנימי של עם ישראל כחלק המשפיע הטוב שבי אלא בתורת ישראל שניתנה על הר סיני למשה רבינו, איך המאורע ההיסטורי והתופעה היהודית עד ימינו יכולה להתפס בעיני כדבר מכוון.
סליחה אם אלו נחשבים דברי הכפירה, אני שואלת באמת מתוך תקווה למצוא מוצא מהסבך הזה.
תודה רבה
תשובה: לגב' ......................... שלום וברכה
המציאות האלוקית היא אשר מחיה את כל היקום כולו בכל רגע, כל אדם ואדם, ואפילו כל עלה קטן, מקבל את חיותו מאת השי"ת. כך שברור מתוקף זה השגחתה פרטית, לא רק על כל אדם, אלא על כל תרחיש קטן. ואפילו עלה שצונח מן האילן אינו מקרי. בערך מוחלט אין מציאותנו נתונה בידינו, למרות שנדמה לנו שכך היא, אבל השי"ת הוא אשר מהוה ומוליך את מציאותינו, וברצונו תחדל חיותנו ותפסק כהרף עין, וברצונו מתחדשים חיים חדשים כהרף עין.
ענין ההשגחה היתירה על עם ישראל אינו ענין מוחלט, אלא ענין זמני, כי המטרה שלשמה נבראה הבריאה, שהיא גילוי אלוקותו לתחתונים, צריכה להתמשש אצל כל חברי האנושות כולה, כשחור כלבן כצהוב. רק שעם ישראל מהוה ראש חץ לענין זה. כי מתוקף רוממות נשמות אבותינו, נפעלה בנו מוכנות גנטית נפשית לביצוע דרכי התורה, ולכן בנתינת התורה, למרות שהוצעה לכל אומות העולם, כולן סרבו, ועם ישראל הוא היחיד אשר אמר נעשה ונשמע. כמו"כ עם ישראל יותר מוכשר לקבלת התורה מתוקף היסורים הרבים שעבר. אולם אחר שעם ישראל יממש את תיקונו, ויגיע לסדרי חיים נאותים ע"פ תורת ישראל, אזי עם ישראל יעבירו ויקרינו לכל האומות את צורת החיים התורתית, וכל אומות העולם תקבלנה על עצמן את ההליכה בדרכי השי"ת.
כפי שכתוב בנביא ישעיהו פרק ב':
(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:(ב) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם:(ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהֹוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלִָם:(ד) וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה:
בימים העתידיים הללו, סבורני שקשר השי"ת עם כל אומות העולם יהיה מוחשי ותקין, ודבר גילויו ומציאותו ואהבתו יהיה מגולה בין כל העמים. נמצא שהתיחסותו היחודית של השי"ת לעם ישראל, הוא מתוקף המוכנות שלהם לעבדותו, אבל כאשר כל אומות העולם תעבודנה שכם אחד את השי"ת, תהיה התיחסותו נתונה אף אליהן.
בכבוד רב
תודה רבה
תשובה: לגב' ......................... שלום וברכה
המציאות האלוקית היא אשר מחיה את כל היקום כולו בכל רגע, כל אדם ואדם, ואפילו כל עלה קטן, מקבל את חיותו מאת השי"ת. כך שברור מתוקף זה השגחתה פרטית, לא רק על כל אדם, אלא על כל תרחיש קטן. ואפילו עלה שצונח מן האילן אינו מקרי. בערך מוחלט אין מציאותנו נתונה בידינו, למרות שנדמה לנו שכך היא, אבל השי"ת הוא אשר מהוה ומוליך את מציאותינו, וברצונו תחדל חיותנו ותפסק כהרף עין, וברצונו מתחדשים חיים חדשים כהרף עין.
ענין ההשגחה היתירה על עם ישראל אינו ענין מוחלט, אלא ענין זמני, כי המטרה שלשמה נבראה הבריאה, שהיא גילוי אלוקותו לתחתונים, צריכה להתמשש אצל כל חברי האנושות כולה, כשחור כלבן כצהוב. רק שעם ישראל מהוה ראש חץ לענין זה. כי מתוקף רוממות נשמות אבותינו, נפעלה בנו מוכנות גנטית נפשית לביצוע דרכי התורה, ולכן בנתינת התורה, למרות שהוצעה לכל אומות העולם, כולן סרבו, ועם ישראל הוא היחיד אשר אמר נעשה ונשמע. כמו"כ עם ישראל יותר מוכשר לקבלת התורה מתוקף היסורים הרבים שעבר. אולם אחר שעם ישראל יממש את תיקונו, ויגיע לסדרי חיים נאותים ע"פ תורת ישראל, אזי עם ישראל יעבירו ויקרינו לכל האומות את צורת החיים התורתית, וכל אומות העולם תקבלנה על עצמן את ההליכה בדרכי השי"ת.
כפי שכתוב בנביא ישעיהו פרק ב':
(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:(ב) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם:(ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהֹוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלִָם:(ד) וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה:
בימים העתידיים הללו, סבורני שקשר השי"ת עם כל אומות העולם יהיה מוחשי ותקין, ודבר גילויו ומציאותו ואהבתו יהיה מגולה בין כל העמים. נמצא שהתיחסותו היחודית של השי"ת לעם ישראל, הוא מתוקף המוכנות שלהם לעבדותו, אבל כאשר כל אומות העולם תעבודנה שכם אחד את השי"ת, תהיה התיחסותו נתונה אף אליהן.
בכבוד רב
תגובה 1:
בס"ד
וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד–עַל-אַחֶיךָ:
וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד–עַל-אַחֶיךָ: (בראשית מח, כב) מהו אותו שכם נוסף שנתן ישראל ליוסף על אחיו? מדוע יוסף הוא הכתובת לעול? האם יתכן שאבא מוסיף ייסורים על בנו האהוב מבחירה? ועוד מוסיף ישראל ומבאר ליוסף מה מקורו של העול הנוסף ואומר אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי.
שכם הוא מקום של דינים, (בו ארע מעשה דינה) ולשם נשלח יוסף בצווי אביו מעמק חברון ( עומק החיבור) לראות מה שלום אחיו ומה שלום הצאן. כאן יש מכלול של בעיות: שכם הוא מקום בו פעלו שמעון ולוי לאחר מעשה דינה, והעלו את חמת יעקב ככתוב, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדנו אֲנִי וּבֵיתִי (בראשית לד,ל).
מדוע אם כן שולח ישראל את בנו יוסף ממקום של חיבור למקום של פרוד, זאת ועוד, עשרת האחים כבר נמצאים ביחד ככתוב, עשר ספירות בלי מה (ספר יצירה), נמצא כל תוספת על עשרה היא מיותרת מטעם הקליפה, וכנגדה נבנה המשכן באחת עשר יריעות עיזים, וכנגדה סוד פיטום הקטורת, וכותב הרח"ו בשם האר"י ז"ל בספר ליקוטי הש"ס כי יעקב שלח את יוסף לשכם ללא לויה, בנימין אחיו של יוסף תינוק, אמו זה עתה נפטרה ואבא ישראל נמצא בעמק חברון. ויוסף הולך לבדו מדרום לצפון, מעמק חברון לשכם, יתום מאם.
מה ראה ישראל ביוסף שנתן לו שכם אחד על אחיו? הרי יוסף יתום מאם, זה סבל כשלעצמו, ואבא ישראל מוסיף ליוסף משא אחד נוסף על השכם? האם סבל היתמות אינו מספק?
ישראל רואה ביוסף את דיוקנו העצמי שנאמר, אלה תולדות יעקב יוסף, וכל מה שקרה ליעקב קרה ליוסף. יעקב יוצא מבאר שבע ובורח לפדן ארם, לפדות את הארמי (רמאי) שבו, הוא חוזר לארץ לאחר עשרים שנה עם אחד-עשר ילדים. יוסף הוא הבן האחד-עשר, לכן כאשר נולד אמרה אימו רחל מיד, יוסף לי השם בן אחר, הוא הבן היחיד שנקרא על שם אחיו שעוד לא נולד. זאת ועוד ידעה רחל שאחד עשר הוא מספר אי-זוגי, והוא מעל עשרה, ולכאורה אין ביוסף צורך למנין, מיד צרפה אליו את אחיו, בכוונת שמו, כדי שלא יוותר יחידי.
כיצד פודה יעקב את הארמי שבו בפדן ארם? הוא עובד ללבן, ואומר עם לבן גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי (רש"י) . גם בהיותו נתון לתנאים קשים הוא שומר את מצוות השם. יעקב יודע כי בנו יוסף ירש תכונה זו ממנו ואומר לו וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד–עַל-אַחֶיךָ, אני נותן לך ערך מוסף, בני יוסף אתה תוכל לסבול שעבוד ולקיים את התורה בתנאי שעבוד, איך אני יכול להוריש לך תכונה זאת? כי השגתי אותה בעצמי, תשאל איך אומר לך. אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. אני יעקב לקחתי מיד האמרי, אל תקרי אֱמֹרִי אלא ארמי, אשר לקחתי מיד הארמי (ארמי אובד אבי) איך ? בחרבי ובקשתי. בחרבי היא להט החרב המתהפכת לשמור על עץ החיים ובקשתי היא בעותי תפלתי. כך יכולתי לסבול שעבוד ולפדות את הארמי שבי.
ישראל נותן ליוסף שכם אחד נוסף לסבול עול, כי כמו שאנו אומרים לשים תרמיל על השכם, כי זה הוא המקום היכול לשאת משקל, כך ליוסף יש יכולת לשאת בעול יותר מאחיו. יוסף, כאביו יעקב הוא קו אמצעי, יוסף הוא ספירת יסוד, ויעקב הוא מרכבה לספירת תפארת. כיוון שיוסף הוא קו אמצעי הוא יכול לכנוס את הדין שבו ולהפכו לרחמים גמורים לכן הוא גם זה הנושא את אסנת (אותיות אסון, אונס) בת דינה שנולדה לה ממעשה שכם בן חמור ומהפך דין לרחמים.
לכן ישראל מכין את יוסף ואומר הנה (גימטריה ס') אנכי מת, ואתה יוסף יש לך היכולת להכיל את הרחמים, שאני אביך נתתי לך על ידי חרב (הבחירה בעץ החיים) ובתפילה.
כל טוב ובשורות טובות
הוסף רשומת תגובה