מה ההבדל בין שיטת חב"ד לשיטת בעל הסולם?

שאלה: לפני שאתחיל עיקר הערתי אקדים שאין הכוונה לסתור לגמרי את הדרך כי יש לי הסבר שתורת הסולם מדבר בבחי' מסוימת, עם הוכחות, כמו שבעזרת ה' יבואר בהמשך.
עיקר הערתי הוא לפי מה שידוע לי קצת משיטת הסולם ולכן אם אני טועה אשמח אם יעמידו לי על טעותי, הנה כמו שהבנתי בערך שענין המדות המגונות שיש בנברא כמו גאוה ותאוה וכו' הוא ענין "רצון לקבל" שהוא בעצם יסוד מהות חידוש יש מאין, כי אין בבורא ענין רצון לקבל ולכן לא שייך בו תאוה וגאוה, והעבודה הוא (לקבל ע"מ) להשפיע שהוא ענין השוואת הצורה ליוצרה, והבנתי שלכן יש בושה בתאוות כי זהו רצון לקבל, שזהו ענין "נהמא דכסופא" וכל תכלית הבריאה הוא מטבע הטוב להיטיב שזהו ענין ההשפעה, ולצרף את הבריות שיהיו ג"כ בהשפעה.
קיצרתי בדבר הידוע לכם, והנה הערתי בקיצור לפי מה שהבנתי מתורת חב"ד, אלא שאקדים שאיני מעיר על מה ששיטת הסולם שונה מחב"ד, כי אין בזה חידוש ולא זה מטרתי כלל, אלא הערתי הוא מדעתי בעומק הפסיכולוגיה של הסבר בעל הסולם, וממילא לשלימות ההסבר אני מביא לדוגמא הסבר מחב"ד והוא כהקדמה, והערה הוא בסוף כי הנה אני מבין שאצל הבורא כן שייך ענין הגאוה והתאוה, וענין רצון לקבל (ואיני מתכוון ח"ו לתאר הבורא שהוא למעלה באין ערוך מכל התוארים, אלא הכוונה שלמעלה שייך ענין הגאווה והתאוה) ולכן יש הסבר נפלא על ענין הבושה, כי הנה אנו רואים שהבושה הוא מהשכל, כי השכל מבדיל בין אמת לשקר, וכשתופסים אדם בשקר הוא מתבייש, והנה כל המדות המגונות אצלינו הוא לא עצם ענין הרצון לקבל, ועצם התאווה והגאוה, אלא יש ענין "מזלא חזי" שאדם אית ליה מזלא כי הוא בעל שכל, והיות שבהשתלשלות מפני הצמצום ושבירת הכלים ומיעוט הירח וחטא עץ הדעת נהיה למטה הגשמה, וזהו ע"י הסתר אלקות, נמצא שהתאוה והגאוה הם הסתר על האמת האלקות, וכן הרצון לקבל, כי עצם היש שרוצה לקבל (מי אתה?) הוא הסתר אלקות, ולכן מפני שלמטה הוא שקר ואע"ג דאיהו לא חזי, מרגיש ההבדל בין אמת לשקר, ולכן יש בושה, ולדוגמא ענין היצה"ר שזהו הגשמה מענין רוחני נעלה שנתגשם למציאות של זרע, ואח"כ נתגשם להיות ולד וגוף גשמי, לכן בגלל ההגשמה יש בושה, ולכן יש בושה בנקבה יותר כי היא עיקר הגורמת והמגשמת, אבל לעתיד לבוא שיהיה למטה מזוכך כמו למעלה ישמע קול כלה, ולא יהיה בושה.
כלומר שלמעלה אין הגאוה מגונה כי הוא אמת והוא יש האמיתי, והכל לכבודו ושייך מצ"ע רצון לקבל, (ולפי תורת חב"ד כל תכלית הבריאה הוא רצון לקבל עונג מעבודת הנשמות ואכ"מ) ולכן הכל שייך למעלה אלא שלמטה הוא בהגשמה והסתר גילוי אלקות, ולכן הוא מגונה מצד ההגשמה שהוא מסתיר על האמת אלא שאם תשאל שאם הבורא הוא היש האמיתי מהו ענין השוואת הצורה, שזהו מה הוא רחום כו' אדרבה שיש הנברא הוא כבר דומה ליש האמיתי, התשובה הוא שלכאורה לי קשה בשיטת הסולם שאדם העובד שיש לו גאוה ותאוה מתמסר לעבודת ההשפעה, ונותן צדקה וכו' הנה אין זה דומה כלל להבורא, כי הבורא הוא טבע הטוב להיטיב, והוא השפעה אמיתית, משא"כ באדם הנ"ל הוא רק כופה את עצמו, ואינו בלב אמת ובטבע, אלא שצ"ל שהוא השוואה בערך העיקר לענין המעשה איך שנראה כלפי חוץ, אבל לפי ההסבר שלי יש השוואה לגמרי, כי כל הספירות רחום וחנון הם לאחר הצמצום, כלומר שהבורא עושה גם איתכפיא, ולכן מה שהוא עושה הוא מבקש שאנחנו נעשה גם איתכפיא.
זהו בקיצור מאד עיקר הערתי, ואם תדרוש עוד הסבר אשמח להאריך, ולכן אני מחכה לתגובה מהאדמו"ר שליט"א על הערתי
כאן רציתי להוסיף הסבר משלי בענין תורת הסולם איזה בחינה הוא תופס בבחי' השתלשלות הקבלה, שזה קצת יתרץ את הערתי העיקרית אלא בהקדים שכמו בהערה הקודמת כל זה הוא עוד בקיצור מאד מאד שלכן אם תדרוש הסבר יש עוד הרבה פרטים שאשמח לכתוב, ובפרט כאן אתן הגדרות כלליות שבהמשך אבאר אותן, ועכ"ז אני כותבן כי אפשר שהאדמו"ר שיחי' שמבין עומק תורת רבו יבין.
והוא שזה אני כותב בהשערה שתורת הסולם הוא בבחי' "אורות דתיקון בכלים דתוהו" ותורת חב"ד הוא בבחי' "אורות דתוהו בכלים דתיקון" והנה אקדים שההשתלשלות הוא "יש, אין, יש" כלומר יש האמיתי ויש הנברא ואין שבאמצע, הנה כל מה שמדבר בעל הסולם הוא נכון בבחי' אין שבאמצע, ותורת חב"ד מדבר בבחי' יש האמיתי, והנה כל עבודתינו הוא ביטול היש לאין שבאמצע שזהו עולם התיקון, אבל שורש היש שיש בו גאוה ותאוה הוא למעלה מהאין שבאמצע, וזהו ניצוצות דתוהו שנפלו משם ס"ג, שמס"ג נעשה גס, שלכן להגאוה והתאוה יש שורש גבוה שהוא מהגאוה והתאוה שלמעלה מעולם התיקון, וע"י שאנו מזככים ומעלים לשרשם לשם ס"ג, וכבר כתבתי שכל ההבדל בין הגאוה והתאוה ביש הנברא שהוא גס ושקר, משא"כ למעלה הם אמת ולכן אינו מגונה כמו שהוא למעלה, וכבר ביארתי בפעם הקודמת ויש לי ע"ז הרבה ראיות מהתורה ומהקבלה אלא שאיני רוצה בינתיים להאריך והנה לפי תורת חב"ד כל ענין טבע הטוב להיטיב הוא שלב שני בסיבת הבריאה, כי הנשמה האלוקית אינה בריאה, ושרשה למעלה מענין טבע הטוב שזה הולך על הנבראים שהם אומות העולם, משא"כ נשמות ישראל בהם נמלך על הבריאה אם לברוא העולם ולגלות את טבע הטוב, כלומר שאם נשמות ישראל היו אומרים לא! לא היה הטבע הטוב להיטיב סיבה להבריאה, ולפי זה כל העבודה שלקבל ע"מ להשפיע שייך לנפש הבהמית ולא לנפש האלוקית שהיא לעצמה אינה צריכה תיקון, כי היא מעולם התיקון וכל ענינה הוא בשלימות כמו שדורש בעל הסולם בענין השוואת הצורה ליוצרה, וכל העבודה הוא על נפש הבהמית שיש בו הרצון לקבל ותאוה וגאוה, ששרשו למעלה מנפש האלוקית שהוא יש האמיתי, אלא שנפל בשבירת הכלים.
ולכן הוסיף הערה שבעל הסולם מבאר זה על הנשמה האלוקית עצמה, ואמשיך בזה בפעם הבא.
תשובה: א) מה שכתוב בחז"ל שלהקב"ה יש הנאה ותענוג מעבודת התחתונים, מפרש רבינו בעה"ס שהוא רק לשבר את האוזן, וח"ו לומר שלהקב"ה שמרומם על כל ברכה ותהילה יש בכלל איזו התפעלות מעבודת התחתונים. אלא כתוב "וביד הנביאים אדמה", היינו שמתוקף רצונו להטיב לנבראיו יש לו יתברך ענין שיהיה מין דמיון בתחתונים כאילו שיש להשי"ת הנאה גדולה מעבודתם, וכל זה בכדי להגדיל את השגת הנשמות. דלו הנשמות עובדות ואין שום תגובה מן העליון, היו הנשמות מצומצמות ביותר, אבל אחר שנראה לנשמות שיש הנאה ותענוג בעליון מעבודתן, ממילא מתחזקות לעשות עבודתן ביתר שאת, וביתר שמחה. נמצא שענין הרצון לקבל בעליון הוא רק לשבר את האוזן, אבל רצון לקבל בתחתונים הוא מהותן. וממילא כל ענין של גאוה ותאוה המתוארים בעליון הוא רק לצורך התחתונים, ואינו במהותו עצמו ח"ו.
ב) מה ששאלת שיש הבדל בין רחום דעליון ובין רחום דתחתון אינו חידוש, דהמדרש מביא זה בפרשת קדושים, שכתוב "קדושים תהיו כי קדוש אני ה'", ושואל המדרש: יכול כמוני? ת"ל אני הוי"ה - קדושתי למעלה מקדושתכם. אבל ההבדל אינו כמו שאמרת שהבורא משפיע באמת, והנברא אונס את עצמו להשפיע, אבל אין לו רצון להשפיע למעשה. כי הבורא הוא כל יכול, וברצותו יתן לנברא רצון להשפיע אמיתי, ממש כפי שיש לבורא עצמו. וזהו הנס המדובר בתורה, כמו נס יציאת מצרים וכדומה, שהשי"ת נותן לאדם את הכח לצאת משליטת הרצון לקבל, ובורא לו לב חדש, היינו רצון חדש לגמרי, רצון אלוקי, שהוא רצון להשפיע. ומה שאומר המדרש קדושתי למעלה מקדושתכם, זהו מטעם שהבורא הוא רק משפיע ואין בו קבלה כלל, כי "אם צדקת מה תתן לו"? משא"כ הנברא מחויב להגיע למצב של מקבל עמ"נ להשפיע, כי הבורא יתברך רוצה להטיב לו, א"כ הוא מחויב לקבל, רק שהקבלה לא תהיה מטעם תועלת עצמו, אלא מטעם הלב חדש דרצון להשפיע. זו שיטת רבה"ק בעה"ס.
בברכה ובכבוד רב
אמג