שאלה: האם לא כדאי לאור המצב הכללי לשאוף ולחפש כמה שיותר להגיע למצב של התלכדות של כל חוגי העם השונים ולא להסתגר כל אחד בד' אמותיו?
תשובה: אתה צודק - כעת צריך לחפש את ענין ההתלכדות. אבל ענין התלכדות הוא ענין מסובך מאד, ולדעתי על טבעי, כי כל אחד רוצה לשמר את הכוון המיוחד שלו. וכשמדובר על לחם, אז אתה יכול לתת חצי מהלחם שלך לשני, אבל כשמדובר על עקרונות, כאשר כל אחד סבור שאצלו העקרונות האמיתיים, האם אדם יכול לוותר על עקרונותיו, האם יכול לתת חצי מעקרונותיו לשני? האם אדם שמנסה לחיות לפי עקרונות של רבינו בעל "הסולם" יכול וצריך לוותר עליהם, ולחיות כאדם פשוט שאין לו שום עקרונות, בכדי שתהיה התלכדות, ויצירת קשר בין כל חלקי העם, או שההתלכדות תלויה בכך שהאדם הפשוט יעלה באופן הדרגתי לחיות לפי עקרונות של בעל הסולם? שאלה קשה. נראה שצריכה להיות הליכה זה לקראת זה.
ומ"מ לדעתי התלכדות משמעותה לאהוב את השני ולכבדו כפי שהוא, גם אם עקרונותיו אינן כשלך. האהבה והכבוד והחיבה ההדדיים, יוצרים אוירה של אחדות וקירוב לבבות. ועכ"ז צריך להזהר שההתלכדות לא תזייף את העקרונות שלך ותכלם.
באופן כללי מצינו בעם ישראל ב' גישות שונות, בענין התועלת שהפרט מגיש לחברה:
א) גישה שטענה שהמעולים שבחברה צריכים להתבודד, ולא ליצור קשר עם המון העם, ודוקא עי"כ יוכלו להביא את הגאולה לכלל העם. כי ע"י התבודדות של המעולים, והגעתם לאטמוספירה מעולה של דביקות באלקים חיים ואהבת חברים, עי"כ משפיעים ומקרינים לחברה, שלא באופן ישיר, אלא באופן טלפתי. כמאמר חז"ל במסכת קידושין: "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם כולו, לכף זכות", שודאי אין הכוונה להשפעה ישירה, אלא להשפעה טלפתית, מנפש לנפש. בכלל נושאי הדגל בשיטה זו הוא האדמו"ר מקוצק, שטען אשר ההלכה היא שטהור הנוגע בטמא, נטמא אף הוא, ואין הטמא נטהר. ועוד רבים בחסידות: היהודי הקדוש (שעל רקע זה פרש מחצר החוזה מלובלין), רבי שמחה בונים מפשיסכה, האבני נזר מסוכטשוב, ועוד רבים אחרים.
ועוד אפשר להוסיף בשיטתם את ענין "קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים". כלומר, אינך יכול לרוץ לתקן אחרים, כל זמן שאתה עצמך רחוק משלימות. אבל ככל שתשתלם ותדבק בה', תהיה השפעתך על אחרים יותר חזקה ויותר אמיתית. שלא כפי התופעה שרואים היום שרבים הרצים להחזיר בתשובה את עם ישראל, בעוד הם עצמם, עדיין רחוקים משלימות, וממילא השפעתם ברמה נמוכה. ולרקוד בב' חתונות הוא בלתי אפשרי, כי אז מפסידים את המנה העיקרית בשניהן.
גם רבינו בעה"ס ובנו אדמו"ר ה"ברכת שלום" אשלג זי"ע, דגלו יותר בהתכנסות איכותית של אנשים, והתבדלות, לצורך התרכזות בעבדות ה' בצורה מנותקת מהבלי העולם. והגם שרבינו בעה"ס שכתב שצריכים להקים בתי מדרש, ולהפיץ את חכמת הקבלה בכל שדירות העם, מ"מ ע"פ אדמו"ר זצ"ל אין הכוונה שאדם ילך לתקן אחרים, תוך הזנחת תיקונו עצמו, אלא בתחילה צריך לעמול קשות על תיקון עצמו. וענין הקמת בית מדרש הוא לצורך תיקון עצמי, ולא לצורך רדיפה אחר תיקון ההמונים.
ב) גישה שטענה שהמעולים בחברה דוקא צריכים ליצור מגע עם כל בית ישראל, עמ"נ לרוממו ולהביאו לאיכות חיים רוחנית יותר נכונה. ולהקים בתי כנסת וישיבות בכל אתר ואתר, עמ"נ להרים את קרן ישראל. ואין יאה שאנשים יסתגרו באיגואסטיות מוחלטת רק לרומם את עצמם, ולא אכפת להם כלל מאחרים. אלא היותר מעולים דוקא צריכים להשפיל את עצמם, ולהרים את היהודי הבער ועם הארץ מדלותו אל על (אבל כאמור אנשי השיטה הא', אינם סוברים שזו שיטה איגואיסטית, להפך הם סבורים שהשיטה הב' היא שקרית, מטעם "קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים"). ובכלל זה זרמים רבים מאד בחסידות.
אולם כבר אומר המדרש: "הרבה חילות לו להקב"ה", וכל אחד יבחר לפי נטיות לבו, את החיל המתאים לו. כפי שיש בצבא חילות רבים, וכל אחד בוחר לפי נטיות לבו, ולפי כישוריו, ואלו ואלו דברי אלקים חיים.
שבת שלום
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
ומ"מ לדעתי התלכדות משמעותה לאהוב את השני ולכבדו כפי שהוא, גם אם עקרונותיו אינן כשלך. האהבה והכבוד והחיבה ההדדיים, יוצרים אוירה של אחדות וקירוב לבבות. ועכ"ז צריך להזהר שההתלכדות לא תזייף את העקרונות שלך ותכלם.
באופן כללי מצינו בעם ישראל ב' גישות שונות, בענין התועלת שהפרט מגיש לחברה:
א) גישה שטענה שהמעולים שבחברה צריכים להתבודד, ולא ליצור קשר עם המון העם, ודוקא עי"כ יוכלו להביא את הגאולה לכלל העם. כי ע"י התבודדות של המעולים, והגעתם לאטמוספירה מעולה של דביקות באלקים חיים ואהבת חברים, עי"כ משפיעים ומקרינים לחברה, שלא באופן ישיר, אלא באופן טלפתי. כמאמר חז"ל במסכת קידושין: "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם כולו, לכף זכות", שודאי אין הכוונה להשפעה ישירה, אלא להשפעה טלפתית, מנפש לנפש. בכלל נושאי הדגל בשיטה זו הוא האדמו"ר מקוצק, שטען אשר ההלכה היא שטהור הנוגע בטמא, נטמא אף הוא, ואין הטמא נטהר. ועוד רבים בחסידות: היהודי הקדוש (שעל רקע זה פרש מחצר החוזה מלובלין), רבי שמחה בונים מפשיסכה, האבני נזר מסוכטשוב, ועוד רבים אחרים.
ועוד אפשר להוסיף בשיטתם את ענין "קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים". כלומר, אינך יכול לרוץ לתקן אחרים, כל זמן שאתה עצמך רחוק משלימות. אבל ככל שתשתלם ותדבק בה', תהיה השפעתך על אחרים יותר חזקה ויותר אמיתית. שלא כפי התופעה שרואים היום שרבים הרצים להחזיר בתשובה את עם ישראל, בעוד הם עצמם, עדיין רחוקים משלימות, וממילא השפעתם ברמה נמוכה. ולרקוד בב' חתונות הוא בלתי אפשרי, כי אז מפסידים את המנה העיקרית בשניהן.
גם רבינו בעה"ס ובנו אדמו"ר ה"ברכת שלום" אשלג זי"ע, דגלו יותר בהתכנסות איכותית של אנשים, והתבדלות, לצורך התרכזות בעבדות ה' בצורה מנותקת מהבלי העולם. והגם שרבינו בעה"ס שכתב שצריכים להקים בתי מדרש, ולהפיץ את חכמת הקבלה בכל שדירות העם, מ"מ ע"פ אדמו"ר זצ"ל אין הכוונה שאדם ילך לתקן אחרים, תוך הזנחת תיקונו עצמו, אלא בתחילה צריך לעמול קשות על תיקון עצמו. וענין הקמת בית מדרש הוא לצורך תיקון עצמי, ולא לצורך רדיפה אחר תיקון ההמונים.
ב) גישה שטענה שהמעולים בחברה דוקא צריכים ליצור מגע עם כל בית ישראל, עמ"נ לרוממו ולהביאו לאיכות חיים רוחנית יותר נכונה. ולהקים בתי כנסת וישיבות בכל אתר ואתר, עמ"נ להרים את קרן ישראל. ואין יאה שאנשים יסתגרו באיגואסטיות מוחלטת רק לרומם את עצמם, ולא אכפת להם כלל מאחרים. אלא היותר מעולים דוקא צריכים להשפיל את עצמם, ולהרים את היהודי הבער ועם הארץ מדלותו אל על (אבל כאמור אנשי השיטה הא', אינם סוברים שזו שיטה איגואיסטית, להפך הם סבורים שהשיטה הב' היא שקרית, מטעם "קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים"). ובכלל זה זרמים רבים מאד בחסידות.
אולם כבר אומר המדרש: "הרבה חילות לו להקב"ה", וכל אחד יבחר לפי נטיות לבו, את החיל המתאים לו. כפי שיש בצבא חילות רבים, וכל אחד בוחר לפי נטיות לבו, ולפי כישוריו, ואלו ואלו דברי אלקים חיים.
שבת שלום
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה