שאלה: עיינתי קצת באתרכם, ויש לי כמה שאלות, אשמח לשמוע את דעתכם. השאלה הממש עיקרית שלי היא: מדוע יש שוני עצום כל כך בלימודי הקבלה בין כל המקומות שעוסקים בקבלה? ומדוע יש כ"כ הרבה יש את קבוצות שמלמדים כל מיני דברים, וקוראים להם קבלה?ואולי השאלה אמורה להיות מה זו בכלל קבלה, האם קבלה היא כל דבר שמישהו מחליט ומתחיל להסביר ?!
שנית רציתי לדעת: למה יש ברוחניות שלנו, כלומר ביהדות יש כל כך הרבה פחד? למה יש אצלינו כל מיני רבנים שצועקים ומטיפים ומפרסמים כל מיני מודעות מפחידות? למה כל מה שקשור לאלוהים קשור בפחד? מה ההבדל בין הקדוש ברוך הוא לאלוהים ולאור, האם מדובר באותו דבר ?!
נשמע שצריך לעבור הרבה יסורים כדי להנות מהטוב של הקבלה, האם זה שווה את זה בכלל? האם לא עדיף לאדם להמשיך ולהעביר את חייו עד מותו, כי גם ככה חייו קשים?
מהו תיקון? והאם יש קשר בין תכונות המזלות לתיקון שלנו? אני קורא קצת בזוהר, וזה מרגיע אותי. אבל מצד שני אני מרגיש לחצים חזקים, הן בראש הן בגוף, ויש כאלה שמפחידים אותי. אני לא ממש מנסה להבין. אני סורק את האותיות לפעמים אני מרגיש שאני לא יכול בלי זה. מה אתם מציעים?
איך אפשר לדעת מיהו יהודי היום? האם הקבלה אכן אמורה להיות לכל ברואי העולם, או רק ליהודים?
לאחרונה ישנה תופעה גדולה של תקשור. מה יש לכם לומר בנושא?
והשאלה האחרונה היא - מה דינו של מישהו שנטל את נשמתו, כלומר התאבד? מה קורא על פי היהדות לנשמה?
תשובה: א) מהי קבלה: ציטוט מדברי רבינו בעל "הסולם":
על מה סובבת חכמת הקבלה?
שאלה זו כמובן עולה על כל בר דעת, וכדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו אתן הגדרה נאמנה ומשומרת: כי חכמה זו היא לא פחות ולא יותר, אלא סדר של שרשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה". וכאן נוהגים כלל ופרט.
"כלל" כלומר, כל האנושות המתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט, לבא עד לידי ההתפתחות המופלגת הזאת, כמ"ש "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעי' י"א). "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמי' ל"א). ואומר "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" וגו' (ישעי' ל').
"פרט", היינו שאף מקודם שלימות כלל האנושות כולה, בכל דור ודור נוהג דבר זה גם בפרטים יחידי סגולה, כי אלה הם הפרטים הזוכים בכל דור ודור למדרגות מסוימות בעניין גילוי אלקותו ית', והם המה הנביאים ואנשי השם, וכמו שאמרו ז"ל (ב"ר פר' ע"ד) אין לך דור שאין בו כאברהם ויעקב. הרי לעיניך, אשר גילוי אלקותו ית' נוהג בכל דור ודור, לפי דחז"ל המוסמכים לדבר זה ונאמנים עלינו. עכל"ק.
ב) מה שאתה רואה קבוצות שונות זה ענין טבעי, מטעם שיש אפשרויות רחבות מאד בענין זה של קבלה, כפי מגוון נטיות נפש האדם. יש שמעונינים באינפורמציה עצמה ותו לא. ויש שרוצים לגרום למהפכה בנפשם, עמ"נ להיות ראויים ממש לגילוי האלוקות בתוך עצמם, ולא רק ללמוד על הדבר באופן אינפורמטיבי, ולהשאר אותו איגואיסט. ויש שעשו מזה ביזנס, ויש שעשו מזה קריירה. ויש שמלמדים ולומדים עם כל העולם כולו, ויש שמעונינים רק בשומרי תורה ומצוות. ויש שרוצים ע"י הקבלה להחזיר את העולם בתשובה, ויש שרוצים עי"ז להחזיר את עצמם בתשובה, וכו' וכו'.
ג) בענין הפחד: בכל דבר יש כח דוחף וכח מושך, וע"י ב' הכוחות הללו מהלכים מתבצעים. הכח המושך הוא התענוג, והכח הדוחף הוא יסורים. יש לפעמים שאדם רואה שאם יעשה מהלך ישיג תענוג, אבל זה עדיין לא מספיק בכדי להזיזו ממקומו, כי אדם הוא עצלן והססן. ויש לפעמים שיש לו יסורים במצבו, אבל לא רואה שאם יעשה מהלך ישפר את מצבו, וירויח משהו, לכן אינו משתנה. נמצא שצריכים את ב' הכוחות גם יחד בכדי שאדם יזוז, שירגיש יסורים במצבו הנוכחי, וירגיש תענוג במצב שאליו יתקדם. ובכדי שאדם ירגיש יסורים במצבו הנוכחי יש ענין של פחד, כלומר הסברה מצד גורם חיצוני, על כך שאתה בעצם אינך יודע לאיזו שְּׁאוֹל תפריט חייך מוביל אותך. והפחד הזה אינו טקטיקה, אלא פשוט הבאת האמת לידי הכרתך, מטרם שיהיה מאוחר מדי. הפחד הזה למרות שהוא לא נעים, עלול להוביל אדם משכיל לשנות את דרכי חייו, ולהפכם לנכונים ואמיתיים יותר.
ג) יש כח אחד ויחיד בכל הבריאה הזו, ויש לו שמות שונים: הקדוש ברוך הוא, אלקים, אור, לפי דרכי פעולותיו המתגלות אצל הנבראים.
ד) זה שחיי האדם קשים, הוא משום שאינו יודע לחיות נכון, כי כשאדם חי כחיה ולא כאדם חייו קשים. אבל הקבלה מלמדת אותנו להיות באמת אדם, יצור נעלה, וככל שמתקדמים בזאת יותר, מרגישים את הגן עדן יותר בעולם הזה. כמובן שכל ההתחלות קשות, כי קשה לאדם שסיגל לעצמו מקטנות אורח חיים חייתי, להפוך להיות אדם, זהו ניתוח לא פשוט.
אבל אתה צריך לומר אם זה כדאי לך או לא. כי באמת יש אנשים שמעדיפים להשאר לחיות ברמת התפתחות נמוכה, מאשר כל שינויי הנפש הדרסטיים שצריכים לעבור, והכל תלוי בהתפתחות הנפשית.
ה) תיקון הוא מעבר האדם מאיגואיזם לאלטרואיזם, מאהבת עצמו לאהבת זולתו, מחיי ידיעה ושכל לחיי אמונה, מחיי ישות לחיי ביטול הישות. וכו'.
המזלות אמורים להוות שורשים לאישיות האדם ודרכי חייו, אבל המזלות האמיתיים הם רוחניים, לא תופשי מקום ולא זמן, ואילו המזלות שכל העולם נתלה עליהם הם גשמיים, ובעצם רק סימבוליים.
ו) ספר הזהר הוא אור גדול, אבל הוא שלב גדול מדי קדימה. התחל מההתחלה: ספר מתן תורה של רבינו בעל הסולם.
ז) הקבלה אמורה להוות גשר לכל באי עולם להשיג מגע עם האלוקות. אולם מקודם צריכים היהודים לכונן את עצמם ע"פ החוקים של הקבלה, ורק אח"כ יהווה זה אור לגויים.
ח) בענין התיקשור אני סבור שקודם כל האדם צריך ללמוד לתקשר עם עצמו, מאשר לבזבז זמן על תיקשור עם כוחות חיצוניים לו. הוא צריך ללמוד להכיר את עצמו, ואת נשמתו, ולדעת לתקשר עם האלקים שבתוכו, ועם הסובבים אותו, החיים ולא המתים.
ט) מאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא, וחייב מיתה בידי שמים. וסיבת הדבר: כי אדם שמאבד עצמו לדעת בעצם כופר במציאות בורא, שמשגיח על כל המציאות הזו, מתוך רצונו הפשוט להטיב לנבראיו.
בהצלחה רבה
אברהם מרדכי גוטליב
שנית רציתי לדעת: למה יש ברוחניות שלנו, כלומר ביהדות יש כל כך הרבה פחד? למה יש אצלינו כל מיני רבנים שצועקים ומטיפים ומפרסמים כל מיני מודעות מפחידות? למה כל מה שקשור לאלוהים קשור בפחד? מה ההבדל בין הקדוש ברוך הוא לאלוהים ולאור, האם מדובר באותו דבר ?!
נשמע שצריך לעבור הרבה יסורים כדי להנות מהטוב של הקבלה, האם זה שווה את זה בכלל? האם לא עדיף לאדם להמשיך ולהעביר את חייו עד מותו, כי גם ככה חייו קשים?
מהו תיקון? והאם יש קשר בין תכונות המזלות לתיקון שלנו? אני קורא קצת בזוהר, וזה מרגיע אותי. אבל מצד שני אני מרגיש לחצים חזקים, הן בראש הן בגוף, ויש כאלה שמפחידים אותי. אני לא ממש מנסה להבין. אני סורק את האותיות לפעמים אני מרגיש שאני לא יכול בלי זה. מה אתם מציעים?
איך אפשר לדעת מיהו יהודי היום? האם הקבלה אכן אמורה להיות לכל ברואי העולם, או רק ליהודים?
לאחרונה ישנה תופעה גדולה של תקשור. מה יש לכם לומר בנושא?
והשאלה האחרונה היא - מה דינו של מישהו שנטל את נשמתו, כלומר התאבד? מה קורא על פי היהדות לנשמה?
תשובה: א) מהי קבלה: ציטוט מדברי רבינו בעל "הסולם":
על מה סובבת חכמת הקבלה?
שאלה זו כמובן עולה על כל בר דעת, וכדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו אתן הגדרה נאמנה ומשומרת: כי חכמה זו היא לא פחות ולא יותר, אלא סדר של שרשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה". וכאן נוהגים כלל ופרט.
"כלל" כלומר, כל האנושות המתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט, לבא עד לידי ההתפתחות המופלגת הזאת, כמ"ש "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעי' י"א). "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמי' ל"א). ואומר "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" וגו' (ישעי' ל').
"פרט", היינו שאף מקודם שלימות כלל האנושות כולה, בכל דור ודור נוהג דבר זה גם בפרטים יחידי סגולה, כי אלה הם הפרטים הזוכים בכל דור ודור למדרגות מסוימות בעניין גילוי אלקותו ית', והם המה הנביאים ואנשי השם, וכמו שאמרו ז"ל (ב"ר פר' ע"ד) אין לך דור שאין בו כאברהם ויעקב. הרי לעיניך, אשר גילוי אלקותו ית' נוהג בכל דור ודור, לפי דחז"ל המוסמכים לדבר זה ונאמנים עלינו. עכל"ק.
ב) מה שאתה רואה קבוצות שונות זה ענין טבעי, מטעם שיש אפשרויות רחבות מאד בענין זה של קבלה, כפי מגוון נטיות נפש האדם. יש שמעונינים באינפורמציה עצמה ותו לא. ויש שרוצים לגרום למהפכה בנפשם, עמ"נ להיות ראויים ממש לגילוי האלוקות בתוך עצמם, ולא רק ללמוד על הדבר באופן אינפורמטיבי, ולהשאר אותו איגואיסט. ויש שעשו מזה ביזנס, ויש שעשו מזה קריירה. ויש שמלמדים ולומדים עם כל העולם כולו, ויש שמעונינים רק בשומרי תורה ומצוות. ויש שרוצים ע"י הקבלה להחזיר את העולם בתשובה, ויש שרוצים עי"ז להחזיר את עצמם בתשובה, וכו' וכו'.
ג) בענין הפחד: בכל דבר יש כח דוחף וכח מושך, וע"י ב' הכוחות הללו מהלכים מתבצעים. הכח המושך הוא התענוג, והכח הדוחף הוא יסורים. יש לפעמים שאדם רואה שאם יעשה מהלך ישיג תענוג, אבל זה עדיין לא מספיק בכדי להזיזו ממקומו, כי אדם הוא עצלן והססן. ויש לפעמים שיש לו יסורים במצבו, אבל לא רואה שאם יעשה מהלך ישפר את מצבו, וירויח משהו, לכן אינו משתנה. נמצא שצריכים את ב' הכוחות גם יחד בכדי שאדם יזוז, שירגיש יסורים במצבו הנוכחי, וירגיש תענוג במצב שאליו יתקדם. ובכדי שאדם ירגיש יסורים במצבו הנוכחי יש ענין של פחד, כלומר הסברה מצד גורם חיצוני, על כך שאתה בעצם אינך יודע לאיזו שְּׁאוֹל תפריט חייך מוביל אותך. והפחד הזה אינו טקטיקה, אלא פשוט הבאת האמת לידי הכרתך, מטרם שיהיה מאוחר מדי. הפחד הזה למרות שהוא לא נעים, עלול להוביל אדם משכיל לשנות את דרכי חייו, ולהפכם לנכונים ואמיתיים יותר.
ג) יש כח אחד ויחיד בכל הבריאה הזו, ויש לו שמות שונים: הקדוש ברוך הוא, אלקים, אור, לפי דרכי פעולותיו המתגלות אצל הנבראים.
ד) זה שחיי האדם קשים, הוא משום שאינו יודע לחיות נכון, כי כשאדם חי כחיה ולא כאדם חייו קשים. אבל הקבלה מלמדת אותנו להיות באמת אדם, יצור נעלה, וככל שמתקדמים בזאת יותר, מרגישים את הגן עדן יותר בעולם הזה. כמובן שכל ההתחלות קשות, כי קשה לאדם שסיגל לעצמו מקטנות אורח חיים חייתי, להפוך להיות אדם, זהו ניתוח לא פשוט.
אבל אתה צריך לומר אם זה כדאי לך או לא. כי באמת יש אנשים שמעדיפים להשאר לחיות ברמת התפתחות נמוכה, מאשר כל שינויי הנפש הדרסטיים שצריכים לעבור, והכל תלוי בהתפתחות הנפשית.
ה) תיקון הוא מעבר האדם מאיגואיזם לאלטרואיזם, מאהבת עצמו לאהבת זולתו, מחיי ידיעה ושכל לחיי אמונה, מחיי ישות לחיי ביטול הישות. וכו'.
המזלות אמורים להוות שורשים לאישיות האדם ודרכי חייו, אבל המזלות האמיתיים הם רוחניים, לא תופשי מקום ולא זמן, ואילו המזלות שכל העולם נתלה עליהם הם גשמיים, ובעצם רק סימבוליים.
ו) ספר הזהר הוא אור גדול, אבל הוא שלב גדול מדי קדימה. התחל מההתחלה: ספר מתן תורה של רבינו בעל הסולם.
ז) הקבלה אמורה להוות גשר לכל באי עולם להשיג מגע עם האלוקות. אולם מקודם צריכים היהודים לכונן את עצמם ע"פ החוקים של הקבלה, ורק אח"כ יהווה זה אור לגויים.
ח) בענין התיקשור אני סבור שקודם כל האדם צריך ללמוד לתקשר עם עצמו, מאשר לבזבז זמן על תיקשור עם כוחות חיצוניים לו. הוא צריך ללמוד להכיר את עצמו, ואת נשמתו, ולדעת לתקשר עם האלקים שבתוכו, ועם הסובבים אותו, החיים ולא המתים.
ט) מאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא, וחייב מיתה בידי שמים. וסיבת הדבר: כי אדם שמאבד עצמו לדעת בעצם כופר במציאות בורא, שמשגיח על כל המציאות הזו, מתוך רצונו הפשוט להטיב לנבראיו.
בהצלחה רבה
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה