שאלה: א. בעניין כלכלת הבית: מצד אחד הרי יש ענין לא לספור בדיוק את הכסף שברשותי כי אין הברכה שורה כידוע, ושמעתי מהרב בשיעור בו דיבר שלא כדאי לאדם לדעת בדיוק כמה יש לו. אך מצד שני יש לדעת ולספור בדיוק רב את הכסף שברשותי ולכלכל בתבונה - זה מיועד לכך וזה לכך. כשלא פעלנו כך, נכנסנו לחובות. אפילו במעט אי ידיעה כמה יש בדיוק, אפשר להפסיד. כך שיש כאן מן הסתירה. לכן השאלה היא איך כדאי לפעול בדיוק?
ב. חינוך ילדים: מצד אחד יש לשלוח את הילדים הקטנים (גיל 4) לחינוך תורני לתורה ומצוות, ומצד שני המסגרות הקיימות קשות מאוד, נושאות סתירות. האם הגננת היא מה שחשוב או הערכים?
איך לפעול משיקול נכון - מה שנראה לי טוב לילדה או מה שהילדה רוצה. קושיות רבות עולות בנושא זה שמאוד מורכב. בגדול אין כל כך פתרון, ולמערכת החינוך אין כ"כ מה להציע היום. לכן אבקש להבין מהו סדר העדיפויות הנכון.
ג. לגבי לימוד נשים של אשלג - האם עניין היגיעה במאמרי הרב ומה שמבינים זו זכות, נכון גם לגבי נשים? האם השתלמות באהבת חברים כפי שאצל הגברים נכונה גם בנשים? מהם ההבדלים הבסיסיים שבלימוד בין נשים וגברים?
ד. מהי כוונת הכתוב "עולמך תראה בחייך"?
ה. שאלתי לגבי תפקידן של יד ימין מול יד שמאל. זה נכון גם באשה שימין אחראית על הברכה - החסד, ושמאל על נקיון הטומאה או הניקוז? הרי גם בלב (האיבר) צד ימין מזין וצד שמאל אחראי על ניקוי הדם. ניתן ללמוד מכך על העבודה הן בגשמיות כמו ברוחניות. האם זה נכון?
תשובה: א) ענין "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" עיקרו רוחני, עם ישראל נהגו גם לא לספור אנשים, אבל ודאי שמבחינה הלכתית אין שום בעיה לספור כסף, וכפי שאת אומרת לא תיתכן כלכלת בית ותיכנון נכון בלי לדעת כמה עומד לרשותך. ולכן את ודאי צריכה לספור את הכסף בדיוק.
ב) יש לשלוח את הילדים לחינוך התורני ביותר שבסביבתכם, כמובן שצריך להשתדל שיהיה מפותח ככל האפשר, הן מבחינת תשומת הלב לילד, והן מבחי' חינוך לערכי היהדות. מצד שני יל"ד שאת עיקר אדני החינוך הילדים מקבלים בבית. גם אם מקום החינוך אינו כ"כ אמיתי, אתם בבית תוכלו בהחלט להעביר מסרים אמיתיים. וכשילדים גודלים כך הם בהחלט יכולים להתפתח נכון. ולא לשכוח שהחינוך היותר משפיע הוא הדוגמא האישית של ההורים, כי הילד מחקה את הוריו. ולפיכך עיקר העיקרים הוא שעל ההורים לדאוג לחנך את עצמם, ועי"כ מתחנך גם מי שסביבם.
ואביא בזאת סיפור: פעם בא אחד מתלמידי אדמו"ר הברכת שלום זצ"ל אליו, ושאלו: בענין גנון לילדתו הקטנה, מה להעדיף: מצד אחד יש גנון לא מפותח, שנמצא בתוך מבנה ממש חרב, בסמוך לרחוב סואן ומעלה עשן וקיטור מכוניות, והגננת זקנה ומבוגרת, אבל היא חרדית לגמרי. מצד שני, גן שנמצא באזור שקט מעוטר בצמחיה רבה, במבנה מצוין, עם מתקנים מודרניים, אבל הגננת איננה חרדית. וענה אדמו"ר זצ"ל מיד: ודאי להעדיף את הגן החרדי. ושאל התלמיד: האם זה כ"כ משנה לילדה בגיל כ"כ קטן, ענין חרדי או לא חרדי? וענה: לך זה משנה. כי אם אתה שולח את הילדה לגן לא חרדי, אתה פוגם בנפשך!
לגבי מה נכון לעשות: האם מה שאמיתי או מה שהילד רוצה, החכמה היא להביא את הילד להבין את מה שנכון, כך שב' הדברים יתקיימו גם יחד: גם לעשות את הדבר האמיתי, וגם שזה יהיה מה שהילד רוצה. והחכמה היא להביא לידיעת הילד, כל ילד ע"פ גילו את המסרים הנכונים. ובדרך כלל כדאי לנהל דיאלוג של שאלות, כלומר על ההורה לשאול את הילד שאלות, ובכך להביא את הילד להתאמצות לענות תשובות, עי"כ מתפתח הילד, וגם לומד לשאת באחריות לאט לאט. דוגמא: הילד רוצה לאכול ממתק. האמא צריכה לספר לילד סיפור על אדם שאכל הרבה ממתקים, ומחמת זאת כאבו לו השיניים ונפלו לו. רצוי לא לספר את הסיפור בזמן אמיתי שהילד צועק לממתק, כי אז הוא אינו מסוגל להקשיב לכלום. אלא לספר בזמן אחר כמשיח לפי תומו, כי רק כך הילד קולט, כאשר הסיפור הוא סיפור בזמן נייטראלי, כך שאינו מהוה התקפה עליו. ולאחר זמן כשהוא רוצה את הממתק לשאול: מה דעתך כדאי לאכול את הממתק, שגורם לכאבי שינים אח"כ, או אולי כדאי להמנע מכך? זוהי שאלה קשה מול היצרים של הילד. אבל השאלה מעבירה את הכדור אליו, וצריך לנהוג כפי מה שיחליט. זו רק דוגמא, אבל כך צריך לנהוג לגבי כל נושא. ופעמים רבות ילד מפותח יכריע בעצמו לכוון הטוב. באם אינו יודע להכריע לצד הטוב, צריך שוב בזמן אחר להעביר לו מסרים בנידון, וכו' עד"ז.
ג) בענין לימודי נשים, אין שום הבדל בבסיס בין נשים לגברים בדבר החיוב להשתלם בנושאי עבודת השי"ת, נשים צריכות לעבוד את השי"ת כפי שגברים צריכים לעשות זאת, וודאי זו זכות להתיגע ולהבין ענינים נשגבים אלו.
ב. חינוך ילדים: מצד אחד יש לשלוח את הילדים הקטנים (גיל 4) לחינוך תורני לתורה ומצוות, ומצד שני המסגרות הקיימות קשות מאוד, נושאות סתירות. האם הגננת היא מה שחשוב או הערכים?
איך לפעול משיקול נכון - מה שנראה לי טוב לילדה או מה שהילדה רוצה. קושיות רבות עולות בנושא זה שמאוד מורכב. בגדול אין כל כך פתרון, ולמערכת החינוך אין כ"כ מה להציע היום. לכן אבקש להבין מהו סדר העדיפויות הנכון.
ג. לגבי לימוד נשים של אשלג - האם עניין היגיעה במאמרי הרב ומה שמבינים זו זכות, נכון גם לגבי נשים? האם השתלמות באהבת חברים כפי שאצל הגברים נכונה גם בנשים? מהם ההבדלים הבסיסיים שבלימוד בין נשים וגברים?
ד. מהי כוונת הכתוב "עולמך תראה בחייך"?
ה. שאלתי לגבי תפקידן של יד ימין מול יד שמאל. זה נכון גם באשה שימין אחראית על הברכה - החסד, ושמאל על נקיון הטומאה או הניקוז? הרי גם בלב (האיבר) צד ימין מזין וצד שמאל אחראי על ניקוי הדם. ניתן ללמוד מכך על העבודה הן בגשמיות כמו ברוחניות. האם זה נכון?
תשובה: א) ענין "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" עיקרו רוחני, עם ישראל נהגו גם לא לספור אנשים, אבל ודאי שמבחינה הלכתית אין שום בעיה לספור כסף, וכפי שאת אומרת לא תיתכן כלכלת בית ותיכנון נכון בלי לדעת כמה עומד לרשותך. ולכן את ודאי צריכה לספור את הכסף בדיוק.
ב) יש לשלוח את הילדים לחינוך התורני ביותר שבסביבתכם, כמובן שצריך להשתדל שיהיה מפותח ככל האפשר, הן מבחינת תשומת הלב לילד, והן מבחי' חינוך לערכי היהדות. מצד שני יל"ד שאת עיקר אדני החינוך הילדים מקבלים בבית. גם אם מקום החינוך אינו כ"כ אמיתי, אתם בבית תוכלו בהחלט להעביר מסרים אמיתיים. וכשילדים גודלים כך הם בהחלט יכולים להתפתח נכון. ולא לשכוח שהחינוך היותר משפיע הוא הדוגמא האישית של ההורים, כי הילד מחקה את הוריו. ולפיכך עיקר העיקרים הוא שעל ההורים לדאוג לחנך את עצמם, ועי"כ מתחנך גם מי שסביבם.
ואביא בזאת סיפור: פעם בא אחד מתלמידי אדמו"ר הברכת שלום זצ"ל אליו, ושאלו: בענין גנון לילדתו הקטנה, מה להעדיף: מצד אחד יש גנון לא מפותח, שנמצא בתוך מבנה ממש חרב, בסמוך לרחוב סואן ומעלה עשן וקיטור מכוניות, והגננת זקנה ומבוגרת, אבל היא חרדית לגמרי. מצד שני, גן שנמצא באזור שקט מעוטר בצמחיה רבה, במבנה מצוין, עם מתקנים מודרניים, אבל הגננת איננה חרדית. וענה אדמו"ר זצ"ל מיד: ודאי להעדיף את הגן החרדי. ושאל התלמיד: האם זה כ"כ משנה לילדה בגיל כ"כ קטן, ענין חרדי או לא חרדי? וענה: לך זה משנה. כי אם אתה שולח את הילדה לגן לא חרדי, אתה פוגם בנפשך!
לגבי מה נכון לעשות: האם מה שאמיתי או מה שהילד רוצה, החכמה היא להביא את הילד להבין את מה שנכון, כך שב' הדברים יתקיימו גם יחד: גם לעשות את הדבר האמיתי, וגם שזה יהיה מה שהילד רוצה. והחכמה היא להביא לידיעת הילד, כל ילד ע"פ גילו את המסרים הנכונים. ובדרך כלל כדאי לנהל דיאלוג של שאלות, כלומר על ההורה לשאול את הילד שאלות, ובכך להביא את הילד להתאמצות לענות תשובות, עי"כ מתפתח הילד, וגם לומד לשאת באחריות לאט לאט. דוגמא: הילד רוצה לאכול ממתק. האמא צריכה לספר לילד סיפור על אדם שאכל הרבה ממתקים, ומחמת זאת כאבו לו השיניים ונפלו לו. רצוי לא לספר את הסיפור בזמן אמיתי שהילד צועק לממתק, כי אז הוא אינו מסוגל להקשיב לכלום. אלא לספר בזמן אחר כמשיח לפי תומו, כי רק כך הילד קולט, כאשר הסיפור הוא סיפור בזמן נייטראלי, כך שאינו מהוה התקפה עליו. ולאחר זמן כשהוא רוצה את הממתק לשאול: מה דעתך כדאי לאכול את הממתק, שגורם לכאבי שינים אח"כ, או אולי כדאי להמנע מכך? זוהי שאלה קשה מול היצרים של הילד. אבל השאלה מעבירה את הכדור אליו, וצריך לנהוג כפי מה שיחליט. זו רק דוגמא, אבל כך צריך לנהוג לגבי כל נושא. ופעמים רבות ילד מפותח יכריע בעצמו לכוון הטוב. באם אינו יודע להכריע לצד הטוב, צריך שוב בזמן אחר להעביר לו מסרים בנידון, וכו' עד"ז.
ג) בענין לימודי נשים, אין שום הבדל בבסיס בין נשים לגברים בדבר החיוב להשתלם בנושאי עבודת השי"ת, נשים צריכות לעבוד את השי"ת כפי שגברים צריכים לעשות זאת, וודאי זו זכות להתיגע ולהבין ענינים נשגבים אלו.
לגבי ענין אהבת חברים, ודאי יש חיוב לנשים לבוא ל"ואהבת לרעך כמוך", אם כי צריך להדגיש שהחיוב הראשון של האשה הוא כלפי ביתה, בעלה וילדיה. וכבר בזה לבד יש הרבה מאד עבודת התגברות על יצרים שונים, בכדי לקבל עול מלכות שמים. "איזוהי אשה כשרה? העושה רצון בעלה", זהו אתגר עצום עבור אשה להכנעת הרצון לקבל. ממש נגד זרם הפמיניזם השולט היום בצורה חולנית ומקורו באומות העולם. מאידך גיסא כחובה שניה במעלה - אשה יכולה בהחלט לפתח יחסי אהבה עם ידידות, שכנות וכו', תוך מתן סיוע, עזרה, עד מסירות נפש. בכל האופנים ההבדלים הבסיסיים בין גבר לאשה אינם בלימוד, אלא הם נובעים מן ההבדלים הבסיסיים שבין גבר ואשה, כאשר כל אחד צריך להתגבר על אופיו וטבעיו ויצריו ולשעבדם לרצון השי"ת, ממילא כל אחד צריך לחפש בלימוד את מה שיוכל לגרום לו לשעבד את עצמו.
ד) ענין "עולמך תראה בחייך" משמעותו שהאדם יוכל לראות בראיה אמונית את השכר שלו עתידה לזכות נשמתו, דהיינו את אורות האלוקות אשר אמורים להאיר בנשמתו בזמן התיקון המלא, וזה נוהג באם האדם זוכה לתשובה מיראה.
ה) בענין יד ימין ויד שמאל נראה שאת צודקת שכך הדבר גם אצל אשה.
בכבוד רב
ד) ענין "עולמך תראה בחייך" משמעותו שהאדם יוכל לראות בראיה אמונית את השכר שלו עתידה לזכות נשמתו, דהיינו את אורות האלוקות אשר אמורים להאיר בנשמתו בזמן התיקון המלא, וזה נוהג באם האדם זוכה לתשובה מיראה.
ה) בענין יד ימין ויד שמאל נראה שאת צודקת שכך הדבר גם אצל אשה.
בכבוד רב
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה