שאלה: ראיתי את הוויכוח שנוצר בישיבת ההסדר. אני מבין את גישת הרב אשלג בתיקון העולם דרך התיקון האישי קודם. אך הרב גוטליב היה פרובוקטיבי באומרו "מה איכפת לי מהשואה" או "מה איכפת לי מעם ישראל - אלו רק סיסמאות !". אני בטוח שכן איכפת לו, אך אין צורך להעביר מסר בצורה צינית או פרובוקטיבית. אני חושב שזו גישה אירופאית שתזיק לכם. כתימני שגדל עם חום ואהבה, ברוך השם, אני רוצה להדגיש שמסורת אבותי (כנראה מבית ראשון) היא רכה נעימה וחובקת. אפשר להעביר כל נושא בנועם. את העניין עצמו - בלי חידודי לשון סכינאים. אני מאוד רוצה שתצליחו אתם נהדרים.
תשובה: אין לאדם אלא חינוכו שקיבל מרבותיו. חינוכנו אנו הוא לאמת, אנו מחויבים לאמת. רק כאשר אדם יודע את מצבו באמת- יכול לתקן, כאשר אינו מודע למצבו באמת לעולם לא יתקן. כלפי אחרים אדם צריך לנהוג ברוך באהבה ובסבלנות, ולא כלפי עצמו. אם ינהג כלפי עצמו באהבה ובסבלנות, לא יגיע לשום הישג. לכן כאשר אני מוזמן להרצות בכל מקום שהוא, אני מוכרח להציג את האמת שלי, ואת הדרך של היהדות כפי שקיבלתיה מרבותי לבית אשלג. להשמיע מה שאנשים רוצים לשמוע, זה לא בשבילי. הרצאה אינה "יחסים שבין אדם לחבירו", שבהם אכן אנו מצווים לנהוג בסבלנות ובאהבה, הרצאה היא הרצאת דרך מסוימת, הרצאת חשיבה מסוימת של אדם או של שיטה, וככזו אין לה מקום להתגמש ולא להתפשר.
ולגופו של ענין: המושג "אכפת" הוא יחסי. הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע היה נאנח ואומר: כל זמן שלא הגעתי למצב שאכפת לי מן הרשע ביותר בישראל, כפי שאכפת לי מבני, עדיין לא הגעתי לאהבת ישראל. א"כ חשוב - אם לבן שלך ח"ו קורה מקרה של תאונת דרכים טרגית, אתה ודאי נסער מאד, ועוד מעט וליבך יפסיק לפעום מרוב צער ותדהמה, ועל לישון בלילה אין מה לדבר. אבל על הנושא של השואה אנו מסוגלים לקרוא, ואח"כ אנו יושנים בלילה לא רע. האם זה נבחן שאכפת לי מן השואה? אם אנשים נמצאים במקלטים בצפון, ואני יכול לישון בלילה, האם זה נבחן שאכפת לי מעם ישראל? התשובה היא - שאכן לא אכפת לי באמת, וצריכים להפסיק לטשטש את האמת, אחרת לעולם לא נוכל לתקן את המחלות שלנו.
הרבי מקוצק היה אומר: מי שמסוגל לתת אצבע משולשת לעצמו, יכול גם להציגה לכל העולם. תרגום: מי שחושב שהוא עצמו איננו בסדר, מסוגל גם לחשוף זאת לעולם הגדול. אלא שלעולם אין נוח לראות את הכיעור שלו במראה שאני מציג בפניו.
אין ספק שאנו מצווים להתיחס באהבה ובהערכה גדולה לכל יהודי מישראל, ולהתאמץ בכל מאודינו ונפשינו לעשות זאת. מצד שני צריך להפסיק לטשטש את המרחק האמיתי בין הרצוי למצוי. צריך להפסיק את מסכת השקרים הזו, אשר מציגה כאילו הרצוי הוא כבר המצוי.
אברהם מרדכי גוטליב
תשובה: אין לאדם אלא חינוכו שקיבל מרבותיו. חינוכנו אנו הוא לאמת, אנו מחויבים לאמת. רק כאשר אדם יודע את מצבו באמת- יכול לתקן, כאשר אינו מודע למצבו באמת לעולם לא יתקן. כלפי אחרים אדם צריך לנהוג ברוך באהבה ובסבלנות, ולא כלפי עצמו. אם ינהג כלפי עצמו באהבה ובסבלנות, לא יגיע לשום הישג. לכן כאשר אני מוזמן להרצות בכל מקום שהוא, אני מוכרח להציג את האמת שלי, ואת הדרך של היהדות כפי שקיבלתיה מרבותי לבית אשלג. להשמיע מה שאנשים רוצים לשמוע, זה לא בשבילי. הרצאה אינה "יחסים שבין אדם לחבירו", שבהם אכן אנו מצווים לנהוג בסבלנות ובאהבה, הרצאה היא הרצאת דרך מסוימת, הרצאת חשיבה מסוימת של אדם או של שיטה, וככזו אין לה מקום להתגמש ולא להתפשר.
ולגופו של ענין: המושג "אכפת" הוא יחסי. הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע היה נאנח ואומר: כל זמן שלא הגעתי למצב שאכפת לי מן הרשע ביותר בישראל, כפי שאכפת לי מבני, עדיין לא הגעתי לאהבת ישראל. א"כ חשוב - אם לבן שלך ח"ו קורה מקרה של תאונת דרכים טרגית, אתה ודאי נסער מאד, ועוד מעט וליבך יפסיק לפעום מרוב צער ותדהמה, ועל לישון בלילה אין מה לדבר. אבל על הנושא של השואה אנו מסוגלים לקרוא, ואח"כ אנו יושנים בלילה לא רע. האם זה נבחן שאכפת לי מן השואה? אם אנשים נמצאים במקלטים בצפון, ואני יכול לישון בלילה, האם זה נבחן שאכפת לי מעם ישראל? התשובה היא - שאכן לא אכפת לי באמת, וצריכים להפסיק לטשטש את האמת, אחרת לעולם לא נוכל לתקן את המחלות שלנו.
הרבי מקוצק היה אומר: מי שמסוגל לתת אצבע משולשת לעצמו, יכול גם להציגה לכל העולם. תרגום: מי שחושב שהוא עצמו איננו בסדר, מסוגל גם לחשוף זאת לעולם הגדול. אלא שלעולם אין נוח לראות את הכיעור שלו במראה שאני מציג בפניו.
אין ספק שאנו מצווים להתיחס באהבה ובהערכה גדולה לכל יהודי מישראל, ולהתאמץ בכל מאודינו ונפשינו לעשות זאת. מצד שני צריך להפסיק לטשטש את המרחק האמיתי בין הרצוי למצוי. צריך להפסיק את מסכת השקרים הזו, אשר מציגה כאילו הרצוי הוא כבר המצוי.
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה