שאלה: לגבי ענין שאדמו"ר הברכת שלום זצ"ל היה נזהר בדיבורי התורה שלו, והיה מדבר באופן מאד מצומצם, שלא ישמע אדם שאינו ראוי. וכהיום יש הנהגה אחרת, שיש דיבורים גלויים, ולא מסויגים כלל?
תשובה: א) כתוב בכתבי תלמידי הבעש"ט על הפסוק "ונפשי יצאה בדברו", שע"י הדיבורים ניכרת מה שיש בפנימיות האדם. ומסיבה זו אדמו"ר זצ"ל לא רצה לדבר. אולם היום השתנה הכל, דבזמן אדמו"ר זצ"ל כלל לא היו ספרים בעבדות ה', ממילא מה שדיבר נחשב לגילוי (היו אז עניני עבדות ה' רק בספר ההקדמות, ובספר הזוהר כרך א', וג"כ רק ברמז ובכללות). אבל היום שכבר יצאו ספרים רבים בעבדות ה', כגון ספרי ברכת שלום מאמרים, ה' שמעתי שמעך, ומכתבים וכדומה, ממילא אין נחשבים הדיבורים לגילוים, כי כבר הכל גלוי.
ב) גם על זה אפשר לומר "עת לעשות לה' הפרו תורתך", דבכדי שלא תשתכח תורת בעה"ס, הרשה לעצמו אדמו"ר זצ"ל לכתוב את המאמרים בעבדות ה' (ובכתיבה אין הפגם של "נפשי יצאה בדברו"), וכן אנו מדברים ללא סייג, מטעם שהשומעים דהיום אינם השומעים של פעם, שהיו שקועים בעבדות ה', והספיק להם רמז בעלמא, אלא השומעים דיום צריכים דיבורים גלויים.
ג) אדמו"ר זצ"ל דיבר במדרגות שאחז בהן, ולכן לא רצה לגלות במה שאחזח, אבל הדיבורים דהיום אינם נאמרים מתוך השגה, אלא בגדר תפילה בלבד, וממילא אין בהם רעותא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה