שאלה: שלום וברכה,
עד כמה אדם צריך לפעול כדי להפריש את חבירו מאיסור ממש ביחס למה שהרב מפרש שאדם צריך קודם לתקן את עצמו?
בנוסף איך צריך להתמודד עם המציאות שאנשים לא קשורים לעבודת ה' ביחס לעצמי? היינו אם אני רואה כפירה חוסר הקפדה על ההלכה וכו' ואני מבין שזה בתוכי איך אני אמור לתקן את זה? ועוד יש דברים שלא נמצאים אצלי איך אני לומד מהם ומתייחס אליהם?
ועוד ראיתי שרבינו בעל הסולם כותב ב"פרי חכם איגרות" לאחר מתלמידיו לבכות על צער השכינה, והרי בספר "ה' שמעתי שמעך" מסביר שזה אור וכלי אז על מה בעצם צריכים להצטער ולבכות?
תשובה: אם רואים אדם שעובר איסור ממש, אפשר בשפה יפה להפנות את תשומת לבו לאיסור שבדבר. כי ענין שאדם לא יתקן את השני היינו שלא יהיה עסוק בנגעי זולתו, אבל אם יש איסור ממשי שמנקר את העינים דרך מקרה, ולא שאדם מחפש את השלילי שבזולתו, אזי אפשר להעיר בעדינות, ובאופן של שאלה, לא באופן של התקפה ח"ו.
אנשים שלא קשורים לעבודת ה', נמצאים בתוך האדם. כי יש רגעים רבים אצל האדם שגם הוא אינו קשור לעבודת ה', וכלל לא חושב על הבורא.
בענין צער השכינה. השכינה היא הכלי שבו אמור לשכון השוכן, ומצבה מותנה במצב התחתונים. ובאם התחתונים מקלקלים את מעשיהם, נמצא שגם הכלי של השכינה מקולקל, ואינה יכולה לקבל את השוכן. וע"ז צריך להצטער, שמחמת חטַאי שלי הכלי הזה אינו יכול להגיע למטרתו ושלימותו. ועוד: הכלי הזה מורכב מכלל נשמות ישראל, ולכן מכונה "כנסת ישראל". ואדם צריך לבכות על כך שמקלקל גם לשאר נשמות ישראל את האפשרות להתחבר עם השוכן, בעוון מעשיו.
ידידך אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה