שאלה: לכבוד הרב גוטליב שלום,
רציתי לספר לך משהו ולשאול שאלה בעניין: בבוקר יום הכיפורים כאשר התלבשתי ללכת לביהכ"נ כאן בבנגקוק תאילנד, פרץ אחד הדיסקים בגבי ונלקחתי באמבולנס לבית החולים. מאז אני מאושפז ועדיין לא יכול ללכת. לשמחתי גיליתי בחסדי השם שאני לא הגוף הפגוע שכואב, ואני שמח שהשם זיכה אותי להבין זאת. בעוד אני שוכח במיטה וגופי כואב אני חושב ותוהה - היות ואנחנו לא הגוף הפיזי אלא משהו רוחני (נשמה) שעליו לא חלים חוקי הטבע והכאבים שמרגיש הגוף דרך החושים אז מדוע אנו אומרים כל בוקר: "נשמה שנתת בי טהורה היא"? מדוע מזדהים עם הגוף? הרי באמירה כזו אני מחזק את המחשבה והתפיסה השגויה שאני הוא גוף והנשמה שניתנה בי היא זמנית. האם לא יותר נכון להגיד שאני נשמה ותודה על הגוף הזמני שהכנסת אותי בתוכו בשביל לבצע את משימתי או תיקוני....כך הרבה יותר ברור?
אנא הסבר. תודה מראש.
תשובה: ל........ היקר רפואה שלימה,
"בי" היינו הנפש הבהמית שהיא גם עצם נפשי, ולא פיזי. "נשמה" היינו אור אלוקי דקדושה שמאיר לתוך הנפש הבהמית ומטהר אותה מזוהמת האהבה העצמית שלה. נמצא שהן "נשמה" והן בי, שניהם מדובר על החלק הנפשי של האדם.
חג שמח והבראה מהירה, ידידך אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה