בס"ד
שאלה: לכבוד הרב שליט"א,
אני ובעלי לומדים בכתבי בעל הסולם כבר שנים, וקיבלתי על עצמי לאמץ את ההוראה של בעל הסולם בפועל בחיים, והיא להסתפק בהכרח, הדבר אמור בעיקר בנוגע לאכילה ושתייה, בעלי טוען שהדבר יכול לייצר דווקא הרס ולא בנייה, הוא טוען שאם עדיין לא הגעתי לדרגה זו הדבר יכול להזיק לי, היינו רוצים לדעת מה דעתו של הרב בעניין?
ומה כוונת בעל הסולם בהקדמתו לתע"ס ששם מביא את העניין שלא יקבל האדם כלום להנאתו ומאידך אח"כ מביא שהתיקון העיקרי לדורנו הוא "המאור שבה מחזירו למוטב",האם מכאן נלמד שהתיקון הראשון שלא יקבל כלום להנאתו בבחי' מים במשורה תשתה וכו' אינו רלוונטי עוד?
בברכה ......
תשובה: ל.....
בהחלט יש ענין של להסתפק במועט, היינו לא להחשיב את הגשמיות, לעשותה זניחה, ולקחת רק כפי ההכרח. לעשות את הרוחניות עיקר היינו לימוד התורה וקיום המצוות.
מאידך גיסא רבותינו לא גרסו תעניות ודיאטות, אלא גרסו שאדם צריך לאכול ולשתות למען בריאותו: פירות, ירקות, חלבונים, פחמימות וכו'. אבל לא יאכל יותר ממה שגופו צריך, ולא יהיה הדגש באכילה על שיהיה טעים בפה, אלא על הבריאות למען עבודת הבורא. ובשבת צריך להקפיד דוקא שיהיה טעים, שנאמר "וקראת לשבת עונג", אבל יכול להיות טעים ובריא, ולא חייבת להיות במציאות סתירה בין השניים הללו.
ענין פת במלח תאכל אינו רלוונטי עוד, אלא התהפכות מחיים של רצון לקבל לחיים של רצון להשפיע נעשית ע"י המאור שבתורה. ומ"מ כפי שכתבתי צריך לעסוק בגשמיות רק במה שמוכרחים מצד בנין הגוף הטבעי, ואין הגשמיות צריכה להיות תענוג החיים, אלא התורה והמצוות, וענין צמצום כל קבלה שאינה נוגעת להכרח, ופיתוח הרצון להשפיע.
בהצלחה רבה.
שאלה: לכבוד הרב שליט"א,
אני ובעלי לומדים בכתבי בעל הסולם כבר שנים, וקיבלתי על עצמי לאמץ את ההוראה של בעל הסולם בפועל בחיים, והיא להסתפק בהכרח, הדבר אמור בעיקר בנוגע לאכילה ושתייה, בעלי טוען שהדבר יכול לייצר דווקא הרס ולא בנייה, הוא טוען שאם עדיין לא הגעתי לדרגה זו הדבר יכול להזיק לי, היינו רוצים לדעת מה דעתו של הרב בעניין?
ומה כוונת בעל הסולם בהקדמתו לתע"ס ששם מביא את העניין שלא יקבל האדם כלום להנאתו ומאידך אח"כ מביא שהתיקון העיקרי לדורנו הוא "המאור שבה מחזירו למוטב",האם מכאן נלמד שהתיקון הראשון שלא יקבל כלום להנאתו בבחי' מים במשורה תשתה וכו' אינו רלוונטי עוד?
בברכה ......
תשובה: ל.....
בהחלט יש ענין של להסתפק במועט, היינו לא להחשיב את הגשמיות, לעשותה זניחה, ולקחת רק כפי ההכרח. לעשות את הרוחניות עיקר היינו לימוד התורה וקיום המצוות.
מאידך גיסא רבותינו לא גרסו תעניות ודיאטות, אלא גרסו שאדם צריך לאכול ולשתות למען בריאותו: פירות, ירקות, חלבונים, פחמימות וכו'. אבל לא יאכל יותר ממה שגופו צריך, ולא יהיה הדגש באכילה על שיהיה טעים בפה, אלא על הבריאות למען עבודת הבורא. ובשבת צריך להקפיד דוקא שיהיה טעים, שנאמר "וקראת לשבת עונג", אבל יכול להיות טעים ובריא, ולא חייבת להיות במציאות סתירה בין השניים הללו.
ענין פת במלח תאכל אינו רלוונטי עוד, אלא התהפכות מחיים של רצון לקבל לחיים של רצון להשפיע נעשית ע"י המאור שבתורה. ומ"מ כפי שכתבתי צריך לעסוק בגשמיות רק במה שמוכרחים מצד בנין הגוף הטבעי, ואין הגשמיות צריכה להיות תענוג החיים, אלא התורה והמצוות, וענין צמצום כל קבלה שאינה נוגעת להכרח, ופיתוח הרצון להשפיע.
בהצלחה רבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה