שאלה: לרבי שליט"א שלום,
התעוררה אצלי שאלה שאני מעוניין לחדד את הגדרת המושג נשמה, אשמח אם הרבי יוכל לבאר לי את העניין:
א). בהקדמה לסה"ז: "במה שאמרו המקובלים, שנשמתו של אדם היא חלק אלוה ממעל, באופן שאין הפרש בינו ית' לבין הנשמה, אלא שהוא ית' "כל", והנשמה "חלק". והמשילו זה לאבן הנחצבת מהר, שאין הפרש בין האבן לבין ההר אלא שזה "כל" וזו "חלק".
"שיפריד חלק מן עצמותו ית', עד שיצא מעצמותו ית' ויהיה "חלק" נבדל הימנו, דהיינו לנשמה, עד שיתכן להבינה רק כחלק מעצמותו ית'".
"ששינוי צורה זה עשה אותה לחלק, שעל ידו יצאו מבחי' "כל" ונעשו לבחינת חלק. הרי שאין ביניהם אלא שזה "כל" וזה חלק, כאבן הנחצבת מהר. והתבונן היטב כי אי אפשר להאריך יותר במקום גבוה כזה".
ב) וכן ממאמר לסיום הזוהר: "שכל נשמה היתה מקודם בריאתה בכלל עצמותו ית', אלא עם הבריאה, דהיינו עם הטבע של רצון לקבל הנאה שהוטבע בה, קנתה שינוי צורה ונפרדה מהשי"ת".
"שהנשמה היא הארה נמשכת מעצמותו ית' והארה זו נפרדה מאת השי"ת ע"י שהשי"ת הלבישה ברצון לקבל, כי אותה מחשבת הבריאה להנות לנבראיו בראה בכל נשמה רצון לקבל הנאה, ושינוי צורה זו של רצון לקבל הפריד אותה הארה מעצמותו ית', ועשה אותה לחלק נפרד ממנו. ותעיין שם במקור כי אין כאן המקום להאריך בזה".
שאלותיי:
1.מצד אחד מופיע בהרבה מקומות שהרל"ק הוא מהות האדם, ומאידך מהציטוטים שהבאתי עולה שהרל"ק הוא הזהות הבדויה שלי, כלומר האם זהותי האמיתית היא אותו "חלק" שנפרד מה"כל"- ז"א האם הרל"ק הוא מעין קליפה או זהות בדויה שעוטפת את האמת והיא ששורש נשמתי הוא בבחי' חלק אלוק ממעל?
2.למה התכוון או רמז בעל הסולם בציטוט שהבאתי "הרי שאין ביניהם אלא שזה "כל" וזה חלק, כאבן הנחצבת מהר. והתבונן היטב כי אי אפשר להאריך יותר במקום גבוה כזה."
דגש על החלק "והתבונן היטב כי אי אפשר להאריך יותר במקום גבוה כזה"- למה הייתה כוונתו? האם כאו"א מאיתנו הוא בבחי' חלק מהבורא?
תודה ......
תשובה: ל.....
הנשמה של כל אדם מורכבת מב' חלקים: א) האור שבה. ב) הכלי שבה שהוא הרצון לקבל. האור שיש בנשמתנו הוא חלק מן הבורא.
המהות האמיתית של כל אדם היא הרצון לקבל כפי שמופיע במחשבתו יתברך בצורה מתוקנת עמ"נ להשפיע.
ידידך אמג
התעוררה אצלי שאלה שאני מעוניין לחדד את הגדרת המושג נשמה, אשמח אם הרבי יוכל לבאר לי את העניין:
א). בהקדמה לסה"ז: "במה שאמרו המקובלים, שנשמתו של אדם היא חלק אלוה ממעל, באופן שאין הפרש בינו ית' לבין הנשמה, אלא שהוא ית' "כל", והנשמה "חלק". והמשילו זה לאבן הנחצבת מהר, שאין הפרש בין האבן לבין ההר אלא שזה "כל" וזו "חלק".
"שיפריד חלק מן עצמותו ית', עד שיצא מעצמותו ית' ויהיה "חלק" נבדל הימנו, דהיינו לנשמה, עד שיתכן להבינה רק כחלק מעצמותו ית'".
"ששינוי צורה זה עשה אותה לחלק, שעל ידו יצאו מבחי' "כל" ונעשו לבחינת חלק. הרי שאין ביניהם אלא שזה "כל" וזה חלק, כאבן הנחצבת מהר. והתבונן היטב כי אי אפשר להאריך יותר במקום גבוה כזה".
ב) וכן ממאמר לסיום הזוהר: "שכל נשמה היתה מקודם בריאתה בכלל עצמותו ית', אלא עם הבריאה, דהיינו עם הטבע של רצון לקבל הנאה שהוטבע בה, קנתה שינוי צורה ונפרדה מהשי"ת".
"שהנשמה היא הארה נמשכת מעצמותו ית' והארה זו נפרדה מאת השי"ת ע"י שהשי"ת הלבישה ברצון לקבל, כי אותה מחשבת הבריאה להנות לנבראיו בראה בכל נשמה רצון לקבל הנאה, ושינוי צורה זו של רצון לקבל הפריד אותה הארה מעצמותו ית', ועשה אותה לחלק נפרד ממנו. ותעיין שם במקור כי אין כאן המקום להאריך בזה".
שאלותיי:
1.מצד אחד מופיע בהרבה מקומות שהרל"ק הוא מהות האדם, ומאידך מהציטוטים שהבאתי עולה שהרל"ק הוא הזהות הבדויה שלי, כלומר האם זהותי האמיתית היא אותו "חלק" שנפרד מה"כל"- ז"א האם הרל"ק הוא מעין קליפה או זהות בדויה שעוטפת את האמת והיא ששורש נשמתי הוא בבחי' חלק אלוק ממעל?
2.למה התכוון או רמז בעל הסולם בציטוט שהבאתי "הרי שאין ביניהם אלא שזה "כל" וזה חלק, כאבן הנחצבת מהר. והתבונן היטב כי אי אפשר להאריך יותר במקום גבוה כזה."
דגש על החלק "והתבונן היטב כי אי אפשר להאריך יותר במקום גבוה כזה"- למה הייתה כוונתו? האם כאו"א מאיתנו הוא בבחי' חלק מהבורא?
תודה ......
תשובה: ל.....
הנשמה של כל אדם מורכבת מב' חלקים: א) האור שבה. ב) הכלי שבה שהוא הרצון לקבל. האור שיש בנשמתנו הוא חלק מן הבורא.
המהות האמיתית של כל אדם היא הרצון לקבל כפי שמופיע במחשבתו יתברך בצורה מתוקנת עמ"נ להשפיע.
ידידך אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה