בס"ד
שאלה: כבוד הרב שלום,
א) האם נכון לומר שכל הרצונות, המחשבות, ההרגשות ומאווי הגוף שעולים באדם כולם נשלחים מהבורא, ואילו האדם הוא רק הנקודה התודעתית שמבחינה באותם רצונות, מחשבות, הרגשות ומאויי גוף, ואותה נקודה שנקראת אדם שמסוגלת להבחין במה שהבורא פועל עליה (על הנקודה) היא מקום הבחירה של האדם שיכול לבחור האם להזדהות עם הרצונות, מחשבות, הרגשות ומאויים או לא להזדהות איתם. וזוהי בעצם כל מהות הבחירה החופשית של האדם שנמצא בהכרה ומודעות שהבורא הוא המקור לכל וכך הוא (האדם) מסוגל לבחור באופן חופשי האם יוציא לאור את הרצון-מחשבה-הרגשה-מאווי הגוף שהבורא שלח לו, בכוונת לב של השפעה או קבלה. האם זה נכון?
ב) אם מה שכתבתי למעלה הוא נכון אז כיצד אפשר להבין שהבורא שולח לאדם מחשבות זדוניות כמו לפגוע באחר או שלא באמת שהבורא "שולח" אלא אלו רשימות ששוכנות בתת-ההכרה ובתת-המודע של האדם וכאשר רשימות אלו צפות ועולות לחלק ההכרתי והמודע של האדם אזי אנו אומרים שהבורא כביכול "שולח" לאדם את הרצונות-מחשבות-הרגשות ומאוויי הגוף האלו אך לאמיתו של דבר אלו התניות נפשיות אוטומטיות שעולות מתוך נפש האדם.
ג) האם נכון לומר שאברהם יצחק ויעקב הם בבחינת התפשטות ההרגשה שבראש ולפיכך בברכה ראשונה של תפילת העמידה אנו אומרים "מגן אברהם" על כך שאנו מבקשים הגנה מפני התפשטות ההרגשה שלא תיפול לכלי הקבלה פגום של הרל"ק?
תודה ושבוע טוב, ....
תשובה: ל.... שלום וברכה,
א) אין לנו בחירה כלל לגבי הרגשות, אלא יש לנו בחירה לגבי מחשבות דיבורים ומעשים, ובאמצעותם אנו יכולים לפעול על ההרגשות והרצונות.
לפני ההתרחשות המחשבתית באדם, אזי אנו בעלי הבחירה מה לחשוב ומה לא לחשוב. אחר ההתרחשות המחשבתית אנו צריכים להאמין שהבורא שלח לנו את המחשבות. וודאי את הרצונות והמאווים. וצריכים להחליט לגבי העתיד מה לעשות עם המחשבות והמאווים, האם להשתמש בהם לקבלה או להשפעה. כי תמיד לפני המעשה או המחשבה אנו בעלי הבחירה, ואחרי המעשה או המחשבה אנו בעלי התבטלות לבורא, דהיינו שצריכים לקבל את מה שנתן לנו בהכנעה ובאהבה ובתודה.
ב) כל ההתרחשות שסביבנו מיוחסת לבורא. לדוגמא: כלב מתנפל עלי ברצחנות ורוצה לנשוך אותי, ודאי הוא בא מכוחו של הבורא. אבל לא בגלל זה עלי להפשיל את המכנסיים ולהגיש לו את הרגל לנשיכה. אלא הבורא רוצה שאנסה להנצל ממנו. א"כ למה שלח אלי את הכלב? כאן יכולות להיות תשובות שונות, אבל עיקרן הוא ענין היסורים שהבורא שולח לאדם הוא בכדי שיחזור בתשובה. בכדי שיוכרח ליצור מגע עם הבורא בתפילה ובצעקה, שיעזור לו. וזה כמובן לטובתו של האדם.
כמו"כ עם מתנפל עלי כלב פנימי, היינו מחשבות ורצונות של כלבים, ג"כ באו אלי מאת הבורא. ולצורך מה? בכדי שניצור מגע עם הבורא על מנת להנצל מהם.
ג) מגן אברהם. מפני שאברהם הוא הרצון לעשות חסד עם זולתי, ותכונה זו צריכה להגנה מאת הבורא, ממש כפי שהיהודים בכל מקום ומקום בעולם צריכים הגנה מפני האנטישמיות.
אברהם יצחק ויעקב הם תכונות החסד הגבורה והרחמים שבכח באדם, וצריכות להתפשט לפועל להרגשה.
ידידך, אברהם מרדכי גוטליב
שאלה: כבוד הרב שלום,
א) האם נכון לומר שכל הרצונות, המחשבות, ההרגשות ומאווי הגוף שעולים באדם כולם נשלחים מהבורא, ואילו האדם הוא רק הנקודה התודעתית שמבחינה באותם רצונות, מחשבות, הרגשות ומאויי גוף, ואותה נקודה שנקראת אדם שמסוגלת להבחין במה שהבורא פועל עליה (על הנקודה) היא מקום הבחירה של האדם שיכול לבחור האם להזדהות עם הרצונות, מחשבות, הרגשות ומאויים או לא להזדהות איתם. וזוהי בעצם כל מהות הבחירה החופשית של האדם שנמצא בהכרה ומודעות שהבורא הוא המקור לכל וכך הוא (האדם) מסוגל לבחור באופן חופשי האם יוציא לאור את הרצון-מחשבה-הרגשה-מאווי הגוף שהבורא שלח לו, בכוונת לב של השפעה או קבלה. האם זה נכון?
ב) אם מה שכתבתי למעלה הוא נכון אז כיצד אפשר להבין שהבורא שולח לאדם מחשבות זדוניות כמו לפגוע באחר או שלא באמת שהבורא "שולח" אלא אלו רשימות ששוכנות בתת-ההכרה ובתת-המודע של האדם וכאשר רשימות אלו צפות ועולות לחלק ההכרתי והמודע של האדם אזי אנו אומרים שהבורא כביכול "שולח" לאדם את הרצונות-מחשבות-הרגשות ומאוויי הגוף האלו אך לאמיתו של דבר אלו התניות נפשיות אוטומטיות שעולות מתוך נפש האדם.
ג) האם נכון לומר שאברהם יצחק ויעקב הם בבחינת התפשטות ההרגשה שבראש ולפיכך בברכה ראשונה של תפילת העמידה אנו אומרים "מגן אברהם" על כך שאנו מבקשים הגנה מפני התפשטות ההרגשה שלא תיפול לכלי הקבלה פגום של הרל"ק?
תודה ושבוע טוב, ....
תשובה: ל.... שלום וברכה,
א) אין לנו בחירה כלל לגבי הרגשות, אלא יש לנו בחירה לגבי מחשבות דיבורים ומעשים, ובאמצעותם אנו יכולים לפעול על ההרגשות והרצונות.
לפני ההתרחשות המחשבתית באדם, אזי אנו בעלי הבחירה מה לחשוב ומה לא לחשוב. אחר ההתרחשות המחשבתית אנו צריכים להאמין שהבורא שלח לנו את המחשבות. וודאי את הרצונות והמאווים. וצריכים להחליט לגבי העתיד מה לעשות עם המחשבות והמאווים, האם להשתמש בהם לקבלה או להשפעה. כי תמיד לפני המעשה או המחשבה אנו בעלי הבחירה, ואחרי המעשה או המחשבה אנו בעלי התבטלות לבורא, דהיינו שצריכים לקבל את מה שנתן לנו בהכנעה ובאהבה ובתודה.
ב) כל ההתרחשות שסביבנו מיוחסת לבורא. לדוגמא: כלב מתנפל עלי ברצחנות ורוצה לנשוך אותי, ודאי הוא בא מכוחו של הבורא. אבל לא בגלל זה עלי להפשיל את המכנסיים ולהגיש לו את הרגל לנשיכה. אלא הבורא רוצה שאנסה להנצל ממנו. א"כ למה שלח אלי את הכלב? כאן יכולות להיות תשובות שונות, אבל עיקרן הוא ענין היסורים שהבורא שולח לאדם הוא בכדי שיחזור בתשובה. בכדי שיוכרח ליצור מגע עם הבורא בתפילה ובצעקה, שיעזור לו. וזה כמובן לטובתו של האדם.
כמו"כ עם מתנפל עלי כלב פנימי, היינו מחשבות ורצונות של כלבים, ג"כ באו אלי מאת הבורא. ולצורך מה? בכדי שניצור מגע עם הבורא על מנת להנצל מהם.
ג) מגן אברהם. מפני שאברהם הוא הרצון לעשות חסד עם זולתי, ותכונה זו צריכה להגנה מאת הבורא, ממש כפי שהיהודים בכל מקום ומקום בעולם צריכים הגנה מפני האנטישמיות.
אברהם יצחק ויעקב הם תכונות החסד הגבורה והרחמים שבכח באדם, וצריכות להתפשט לפועל להרגשה.
ידידך, אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה