שאלה: שלום כבוד הרב,
שני שאלות בהבנה:
1) אם בבורא אין רצון לקבל, ואין בכלל מושג של קבלה, כיצד ייתכן שאנחנו משפיעים לו נחת רוח? איך אדם יכול לרצות להשפיע למי שבכלל לא מקבל את ההשפעה הזאת? ואם הקבלה שלו אינה אמיתית - אז כל עבודת ה' היא משחק ח"ו.
2) וכן בין אדם לחבירו - אם הרצון לקבל של חברי הוא פסול, היאך ייתכן שאשפיע לו תענוג ואמלא את הכלי הכעור הזה? ואם הוא כבר במקבל ע"מ להשפיע, אז אינו צריך כלל את השפעתי.
ושני שאלות במציאות:
1) האם בין תלמידי בעה"ס בדורנו מקובל ללמוד גם בכתבי מקובלים וחסידים נוספים, פרט לבעה"ס, האר"י והזוהר? אם כן איזה?
2) האם הרב יוכל לספר לי על הפעילות של אשלג-טלזסטון? האם אתם מקיימים חבורות של עבודת ה' כמו שהברכת שלום יזם, ואילו בתי מדרש יש לכם.
תודה רבה,
.......
תשובה: ל........ שלום.
1) עיין במבוא לספר הזהר אות ל"ג ואילך.
2) בחסידות אמרו הגשמיות של החבר היא הרוחניות שלך. אין אני צריך לדאוג לתיקון הרצון לקבל של השני, ולמילוי הרצון לקבל שלי. אלא להפך: למילוי הרצון לקבל של חברי, ותיקון הרצון לקבל שלי. ענין תיקון הרצון לקבל להפכו להשפעה הוא ענין של החבר.
1) אדמו"ר זצ"ל אמר שהכתבים של אביו כוללים את כל עניני עבודת ה' שיש בספרים אחרים, וביתר בהירות, ולכן בבית המדרש שלו למדו רק את ספרי אביו.
היו זמנים שהיתה קבוצת בחורים שלמדה "מאור ושמש", וכן עסקה ב"יושר דברי אמת", ואז התענין בזה מאד, ובכל שבת בטיש דיבר על מה שהנ"ל אומרים, ומה משתמע מדרך בעה"ס לגבי אותם הנושאים הנידונים. אני מלמד בעש"ט על התורה בסעודה שלישית, אבל מחוץ לזה לא עוסקים בכתבי חסידות אחרים. אבל אין התנגדות לזה, ובאם יבוא אדם ויאמר שמקבל התרוממות הנפש מספר מסוים, נפרגן לו זאת.
2) בבית המדרש בטלזסטון יש שיעורים שבע ימים בשבוע, פעמיים ביום: לפנות בוקר ובערב. בזמנים הנ"ל יש גם קבוצות וחברותות שלומדות יחד. כמו"כ אחה"צ יש שיעור חומש והלכה מפי אברך תלמיד חכם מופלג. יש חבורות בעבודת ה' כפי שיזם הברכת שלום, בטלזסטון כמה חבורות, בבני ברק, בישוב פדואל. כמו"כ חבורה של צעירים. יש שבתות יחדיו, סעודות ראש חודש וכו'. ובעיקר בעיקר כולם מתאמצים ללכת בדרך בעה"ס בכל התחומים.
בכבוד רב,
אברהם מרדכי גוטליב
שאלה: לכבוד הרב שלום,
אני מודה לרב מכל לב על שהשקיע מזמנו בי.
1) בהקדמה לספר הזוהר אות ל"ג מובא ששעשועיו של הקב"ה הם כאב המשתעשע עם בנו, שיש לו שעשועים בה במידה שהבן מרגיש את גדולתו ורוממותו של אביו, ואביו מראה לו כל האוצרות שהכין בשבילו.
ועדיין קשה, מדוע בחי' זו של שעשועים אינה נבחנת לקבלה, אם סוף סוף נחת רוח יש כאן? ועוד, הרי זה רק בבחינה שהנברא הוא מקבל על מנת להשפיע, אבל כשהנברא הוא עדיין בגדר משפיע ע"מ להשפיע או משפיע ע"מ לקבל, שאז הוא צריך לחשוב על הניחא שתהייה לבורא מעצם המעשה ולא מהענקת השכר לנברא, כיצד יש לבורא נח"ר ממעשי התחתונים?
2) האם גם זה בגדר אמונה למעלה מהדעת? כי הרי לפי השכל אני באמת מרע לו כשאני ממלא את הרצון לקבל שלו. וניחא במוכרחות, אבל בודאי במותרות אני מזיק לו. ובפרט אם הוא עובד על עצמו הרי שאני מכשיל אותו.
ויותר מזה בבן אדם שנראה באמת גאוותן, ואם אני אתן לו את הכבוד לו הוא מתאווה אני ממש הורג אותו. וניכר מס' "הסולם" שלא זו הייתה דרכו של רבינו.
1) וספרי קבלה אחרים, כגון רש"ש, רמח"ל, תורת חכם, גר"א וכו', לומדים?
2) עוד שאלה אחת - האם ישנה דמות (או כבוד הרב בעצמו) שנותנת הדרכות צמודות בעבודת ה'? אני שואל בין לגבי הישוב ובין לגבי הישיבה.
תודה רבה, .........
תשובה: ל.......
1) שאלה: הרי בבורא לא שייך ענין של קבלה, א"כ מהי כל עבודתנו להשפיע נחת רוח אליו? תשובה: רבינו בעה"ס כותב על הפסוק "לויתן זה יצרת לשחק בו": לויתן מורה על כללות עבודת הדביקות בה', כי לויתן הוא מלשון לווי ודביקות. ומציין שאין העבודה הזו מוסיפה לבורא אף משהו, והיא כמו מן משחק אצל הבורא. וא"כ נשאלת השאלה: האם אנו חלק ממשחק? איך יכולים להבין ולקבל זאת? תשובה: נדמה לעצמינו שילד ניגש לאביו, ובידו ציור שצייר, והאבא הוא אדם מרומם מאד, ששקוע בענינים העומדים ברומו של עולם. ובאמת הציור של הילד אינו מענין את האבא, אבל אם האבא לא יגיב שום תגובה, תהיה זו פגיעה בילד. וכן צריך לומר אם הילד עושה מעשה טוב, או עושה מעשה רע, הגם שהאבא מאד מרומם מעל כל הרמה של הילד, מ"מ אם לא יגיב יהיה זה לרעתו של הילד. לכן האבא מגיב בצורה חיובית בזמן שהילד פועל פעולה חיובית, והגם שבערך מוחלט זוהי פעולה שטותית, אבל האבא צריך להגיב בחיוב בכדי שהילד ילמד שכך נכון לעשות. וכן להפך - אם פועל פעולה לא טובה, האב חייב להגיב באופן של צער, או ביקורת, בכדי שהילד יבין שלא כדאי לעשות זאת שוב. נמצא, הגם שפעולות הילד הן שטותיות וילדותיות יחסיות לרמתו של האב, מ"מ הוא חייב להגיב לטובתו של הילד, ולשתף פעולה עם הרמה של הילד. נמשל: הבורא יתברך הוא מרומם מעל כל הבריאה הזו, וברא את האדם ונתן לו משימה של ביאה לדביקות ולאהבת הזולת, וזאת לטובתו של האדם. אין לבורא אינטרס כלל בכל הענין, אבל כל בריאת האדם, והמטרות שהבורא הציב לאדם הן לטובת האדם. ולכן אומר הפסוק @55"לויתן זה יצרת לשחק בו", @54בכדי שהאדם ידע - הגם שנדרש ממנו להגיע לאהבת הזולת, ולאהבת ה', שלא יחשוב שהבורא יתברך שהוא אדון כל הבריאה, זקוק לאדם. הוא אינו זקוק לאדם, אלא האדם זקוק לו. וזה שהוא מאפשר לאדם לבוא למצב שיכול להשפיע לו, ולבוא למצב של אהבה אליו, זהו לא מטעם שהוא בודד ונצרך לאהבה, אלא כל זה לטובתינו. ובכדי שהאדם לא יבוא לטעות אומללה כזו, לכן מדגיש זאת הפסוק. אבל מה משנה לילד, האם אביו נמצא ברמה שלו, או לא? העיקר שאביו יגיב לעומתו כפי שצריך. ולילד יותר מזה אינו משנה. ומה לילד לחקור האם אביו נמצא ברמה שלו, או שאביו הרבה יותר גבוה, רק מגיב יחסית אליו. א"כ נמצא, לגבינו כל הענין אינו משחק, אנו יכולים ע"י התו"מ להרויח רווחים עצומים הן פנימיים והן חיצוניים, וא"כ לגבינו הרווחים הם רווחים ממשיים, ואין זה משחק. ומה משנה לנו אם הבורא יתברך הוא מרומם, ומגיב לעומתינו רק בכדי להפעיל אותנו לטובתנו? העיקר שנוכל להדבק במה שהבורא רוצה שיתגלה ממנו אלינו.
2) תלוי מה החבר רוצה, אם רצונו להנות מן החיים בגשמיות הרי חובתך לספק לו מה שרוצה. ואם רוצה לתקן את עצמו ומבקש ממך לעזור לו, הרי חובתך לעזור לו במה שמבקש ולהשפיע לו מה שמבקש. ומה שאתה כותב ניכר מספר הסולם, זהו לגבי רבותנו שהיו משוחררים מן הרצון לקבל תענוג משליטה על אחרים. אבל שמעתי מאדמו"ר זצ"ל שאדם שרוצה לתקן את אחרים, זהו בד"כ לא מטעם שאוהב אותו ודואג לו, אלא מטעם שרוצה לשלוט עליו.
3) אצל אדמו"ר זצ"ל לא נגעו בשום ספרים אחרים. וסיבת הדבר כפי שאומר הזה"ק בספרא דצניעותא:
משל לאדם, שדירתו היתה בין ההרים, ולא ידע יושבי עיר. זרע חטים, ואכל החטים כמות שהם. יום אחד בא לעיר. הגישו לו לחם טוב. אמר אותו האדם, זה למה. אמרו לו זה הוא לחם לאכול. אכל, והיה מוטעם מאד לחכו. אמר, וממה נעשה זה. אמרו לו מחטים. אחר כך הגישו לו עוגות בלולות בשמן. טעם מהם, אמר, ואלו ממה נעשו. אמרו לו, מחטים. אחר כך הגישו לו מאכל מלכים הנלושים בשמן ודבש. אמר ואלו ממה נעשו. אמרו לו מחטים. אמר, ודאי אני בעל כל אלו, כי אני אוכל העיקר של כל אלו, שהוא חטה. ומשום דעה זו, לא למד איך לעשות כל אלו מטעמים, ולא ידע ממעדני העולם ונאבדו ממנו. כך מי שאוחז כלל החכמה, ואינו יודע בכל העדונים המענגים היוצאים מכלל ההוא.
נמשל: כל הספרים האחרים ודאי חוברו ע"י אנשים גדולים, אבל אינם מעובדים דים עבור אנשי דורינו, משא"כ בעה"ס כתב את הספרים שלו לאנשי דורינו. חבל על הזמן, לעסוק בחומר גלם, במקום בחומר מעובד, שיותר בנוי עבורינו, לרוממנו ממצבנו הדל.
4) אנשים מבית המדרש שואלים אותי.
אברהם מרדכי גוטליב
שני שאלות בהבנה:
1) אם בבורא אין רצון לקבל, ואין בכלל מושג של קבלה, כיצד ייתכן שאנחנו משפיעים לו נחת רוח? איך אדם יכול לרצות להשפיע למי שבכלל לא מקבל את ההשפעה הזאת? ואם הקבלה שלו אינה אמיתית - אז כל עבודת ה' היא משחק ח"ו.
2) וכן בין אדם לחבירו - אם הרצון לקבל של חברי הוא פסול, היאך ייתכן שאשפיע לו תענוג ואמלא את הכלי הכעור הזה? ואם הוא כבר במקבל ע"מ להשפיע, אז אינו צריך כלל את השפעתי.
ושני שאלות במציאות:
1) האם בין תלמידי בעה"ס בדורנו מקובל ללמוד גם בכתבי מקובלים וחסידים נוספים, פרט לבעה"ס, האר"י והזוהר? אם כן איזה?
2) האם הרב יוכל לספר לי על הפעילות של אשלג-טלזסטון? האם אתם מקיימים חבורות של עבודת ה' כמו שהברכת שלום יזם, ואילו בתי מדרש יש לכם.
תודה רבה,
.......
תשובה: ל........ שלום.
1) עיין במבוא לספר הזהר אות ל"ג ואילך.
2) בחסידות אמרו הגשמיות של החבר היא הרוחניות שלך. אין אני צריך לדאוג לתיקון הרצון לקבל של השני, ולמילוי הרצון לקבל שלי. אלא להפך: למילוי הרצון לקבל של חברי, ותיקון הרצון לקבל שלי. ענין תיקון הרצון לקבל להפכו להשפעה הוא ענין של החבר.
1) אדמו"ר זצ"ל אמר שהכתבים של אביו כוללים את כל עניני עבודת ה' שיש בספרים אחרים, וביתר בהירות, ולכן בבית המדרש שלו למדו רק את ספרי אביו.
היו זמנים שהיתה קבוצת בחורים שלמדה "מאור ושמש", וכן עסקה ב"יושר דברי אמת", ואז התענין בזה מאד, ובכל שבת בטיש דיבר על מה שהנ"ל אומרים, ומה משתמע מדרך בעה"ס לגבי אותם הנושאים הנידונים. אני מלמד בעש"ט על התורה בסעודה שלישית, אבל מחוץ לזה לא עוסקים בכתבי חסידות אחרים. אבל אין התנגדות לזה, ובאם יבוא אדם ויאמר שמקבל התרוממות הנפש מספר מסוים, נפרגן לו זאת.
2) בבית המדרש בטלזסטון יש שיעורים שבע ימים בשבוע, פעמיים ביום: לפנות בוקר ובערב. בזמנים הנ"ל יש גם קבוצות וחברותות שלומדות יחד. כמו"כ אחה"צ יש שיעור חומש והלכה מפי אברך תלמיד חכם מופלג. יש חבורות בעבודת ה' כפי שיזם הברכת שלום, בטלזסטון כמה חבורות, בבני ברק, בישוב פדואל. כמו"כ חבורה של צעירים. יש שבתות יחדיו, סעודות ראש חודש וכו'. ובעיקר בעיקר כולם מתאמצים ללכת בדרך בעה"ס בכל התחומים.
בכבוד רב,
אברהם מרדכי גוטליב
שאלה: לכבוד הרב שלום,
אני מודה לרב מכל לב על שהשקיע מזמנו בי.
1) בהקדמה לספר הזוהר אות ל"ג מובא ששעשועיו של הקב"ה הם כאב המשתעשע עם בנו, שיש לו שעשועים בה במידה שהבן מרגיש את גדולתו ורוממותו של אביו, ואביו מראה לו כל האוצרות שהכין בשבילו.
ועדיין קשה, מדוע בחי' זו של שעשועים אינה נבחנת לקבלה, אם סוף סוף נחת רוח יש כאן? ועוד, הרי זה רק בבחינה שהנברא הוא מקבל על מנת להשפיע, אבל כשהנברא הוא עדיין בגדר משפיע ע"מ להשפיע או משפיע ע"מ לקבל, שאז הוא צריך לחשוב על הניחא שתהייה לבורא מעצם המעשה ולא מהענקת השכר לנברא, כיצד יש לבורא נח"ר ממעשי התחתונים?
2) האם גם זה בגדר אמונה למעלה מהדעת? כי הרי לפי השכל אני באמת מרע לו כשאני ממלא את הרצון לקבל שלו. וניחא במוכרחות, אבל בודאי במותרות אני מזיק לו. ובפרט אם הוא עובד על עצמו הרי שאני מכשיל אותו.
ויותר מזה בבן אדם שנראה באמת גאוותן, ואם אני אתן לו את הכבוד לו הוא מתאווה אני ממש הורג אותו. וניכר מס' "הסולם" שלא זו הייתה דרכו של רבינו.
1) וספרי קבלה אחרים, כגון רש"ש, רמח"ל, תורת חכם, גר"א וכו', לומדים?
2) עוד שאלה אחת - האם ישנה דמות (או כבוד הרב בעצמו) שנותנת הדרכות צמודות בעבודת ה'? אני שואל בין לגבי הישוב ובין לגבי הישיבה.
תודה רבה, .........
תשובה: ל.......
1) שאלה: הרי בבורא לא שייך ענין של קבלה, א"כ מהי כל עבודתנו להשפיע נחת רוח אליו? תשובה: רבינו בעה"ס כותב על הפסוק "לויתן זה יצרת לשחק בו": לויתן מורה על כללות עבודת הדביקות בה', כי לויתן הוא מלשון לווי ודביקות. ומציין שאין העבודה הזו מוסיפה לבורא אף משהו, והיא כמו מן משחק אצל הבורא. וא"כ נשאלת השאלה: האם אנו חלק ממשחק? איך יכולים להבין ולקבל זאת? תשובה: נדמה לעצמינו שילד ניגש לאביו, ובידו ציור שצייר, והאבא הוא אדם מרומם מאד, ששקוע בענינים העומדים ברומו של עולם. ובאמת הציור של הילד אינו מענין את האבא, אבל אם האבא לא יגיב שום תגובה, תהיה זו פגיעה בילד. וכן צריך לומר אם הילד עושה מעשה טוב, או עושה מעשה רע, הגם שהאבא מאד מרומם מעל כל הרמה של הילד, מ"מ אם לא יגיב יהיה זה לרעתו של הילד. לכן האבא מגיב בצורה חיובית בזמן שהילד פועל פעולה חיובית, והגם שבערך מוחלט זוהי פעולה שטותית, אבל האבא צריך להגיב בחיוב בכדי שהילד ילמד שכך נכון לעשות. וכן להפך - אם פועל פעולה לא טובה, האב חייב להגיב באופן של צער, או ביקורת, בכדי שהילד יבין שלא כדאי לעשות זאת שוב. נמצא, הגם שפעולות הילד הן שטותיות וילדותיות יחסיות לרמתו של האב, מ"מ הוא חייב להגיב לטובתו של הילד, ולשתף פעולה עם הרמה של הילד. נמשל: הבורא יתברך הוא מרומם מעל כל הבריאה הזו, וברא את האדם ונתן לו משימה של ביאה לדביקות ולאהבת הזולת, וזאת לטובתו של האדם. אין לבורא אינטרס כלל בכל הענין, אבל כל בריאת האדם, והמטרות שהבורא הציב לאדם הן לטובת האדם. ולכן אומר הפסוק @55"לויתן זה יצרת לשחק בו", @54בכדי שהאדם ידע - הגם שנדרש ממנו להגיע לאהבת הזולת, ולאהבת ה', שלא יחשוב שהבורא יתברך שהוא אדון כל הבריאה, זקוק לאדם. הוא אינו זקוק לאדם, אלא האדם זקוק לו. וזה שהוא מאפשר לאדם לבוא למצב שיכול להשפיע לו, ולבוא למצב של אהבה אליו, זהו לא מטעם שהוא בודד ונצרך לאהבה, אלא כל זה לטובתינו. ובכדי שהאדם לא יבוא לטעות אומללה כזו, לכן מדגיש זאת הפסוק. אבל מה משנה לילד, האם אביו נמצא ברמה שלו, או לא? העיקר שאביו יגיב לעומתו כפי שצריך. ולילד יותר מזה אינו משנה. ומה לילד לחקור האם אביו נמצא ברמה שלו, או שאביו הרבה יותר גבוה, רק מגיב יחסית אליו. א"כ נמצא, לגבינו כל הענין אינו משחק, אנו יכולים ע"י התו"מ להרויח רווחים עצומים הן פנימיים והן חיצוניים, וא"כ לגבינו הרווחים הם רווחים ממשיים, ואין זה משחק. ומה משנה לנו אם הבורא יתברך הוא מרומם, ומגיב לעומתינו רק בכדי להפעיל אותנו לטובתנו? העיקר שנוכל להדבק במה שהבורא רוצה שיתגלה ממנו אלינו.
2) תלוי מה החבר רוצה, אם רצונו להנות מן החיים בגשמיות הרי חובתך לספק לו מה שרוצה. ואם רוצה לתקן את עצמו ומבקש ממך לעזור לו, הרי חובתך לעזור לו במה שמבקש ולהשפיע לו מה שמבקש. ומה שאתה כותב ניכר מספר הסולם, זהו לגבי רבותנו שהיו משוחררים מן הרצון לקבל תענוג משליטה על אחרים. אבל שמעתי מאדמו"ר זצ"ל שאדם שרוצה לתקן את אחרים, זהו בד"כ לא מטעם שאוהב אותו ודואג לו, אלא מטעם שרוצה לשלוט עליו.
3) אצל אדמו"ר זצ"ל לא נגעו בשום ספרים אחרים. וסיבת הדבר כפי שאומר הזה"ק בספרא דצניעותא:
משל לאדם, שדירתו היתה בין ההרים, ולא ידע יושבי עיר. זרע חטים, ואכל החטים כמות שהם. יום אחד בא לעיר. הגישו לו לחם טוב. אמר אותו האדם, זה למה. אמרו לו זה הוא לחם לאכול. אכל, והיה מוטעם מאד לחכו. אמר, וממה נעשה זה. אמרו לו מחטים. אחר כך הגישו לו עוגות בלולות בשמן. טעם מהם, אמר, ואלו ממה נעשו. אמרו לו, מחטים. אחר כך הגישו לו מאכל מלכים הנלושים בשמן ודבש. אמר ואלו ממה נעשו. אמרו לו מחטים. אמר, ודאי אני בעל כל אלו, כי אני אוכל העיקר של כל אלו, שהוא חטה. ומשום דעה זו, לא למד איך לעשות כל אלו מטעמים, ולא ידע ממעדני העולם ונאבדו ממנו. כך מי שאוחז כלל החכמה, ואינו יודע בכל העדונים המענגים היוצאים מכלל ההוא.
נמשל: כל הספרים האחרים ודאי חוברו ע"י אנשים גדולים, אבל אינם מעובדים דים עבור אנשי דורינו, משא"כ בעה"ס כתב את הספרים שלו לאנשי דורינו. חבל על הזמן, לעסוק בחומר גלם, במקום בחומר מעובד, שיותר בנוי עבורינו, לרוממנו ממצבנו הדל.
4) אנשים מבית המדרש שואלים אותי.
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה