בס"ד
שאלה: האם לכבוד הרב יש איזשהו מאמר המסביר בפנימיות את סוד המילים של הניגון "בני היכלא" ששרים בסעודה שלישית בשבת?
תשובה: ל....
הנה פירוש קצר על חלק מהניגון, מתוך אחד מביאורי: נמצא אפילו במצב הב', שבו מגולה לעיננו גוף בזוי ומגונה, מ"מ אנו מצוים בערך מוחלט בשלימות גמורה, כפי שהבורא שברא אותנו נמצא בשלימות גמורה. וטעם הדבר, כי "כל העומד להגבות כגבוי דמי", וכיון שגוף זה עם הרצון לקבל לתועלת עצמו, הוא רק זמני, ועתיד לחלוף ולהתבטל, ממילא אינו יכול לפגום את שלימותינו.
וזהו שאנו אומרים בשיר שחיבר האר"י הק', המושר בסעודה שלישית:
"חדו השתא, בהאי שעתא דביה רעוא ולית זעפין" (תשמחו כעת, בשעה זו שיש בה רצון ואין מגולה בה שום זעף).
"קריבו לי, חזו חילי דלית דינין דתקיפין" (תתקרבו אלי, ותראו את הכח שלי, שבאמת אין שום דינים תקיפים).
"לבר נטלין ולא עאלין, הני כלבין דחציפין" (הכלבין החצופים נמצאים בחוץ, ואינם יכולים באמת להכנס ולשלוט).
ובשיר זה רואים את האמת שאכן אנו נמצאים במצב שלם, אלא שזה מתגלה רק בשבת בסעודה שלישית, מכח קדושת היום. ורבינו תולה את השלימות, מטעם "כל העומד להגבות כגבוי דמי", ובמ"א אומר שהחסרון גופא הוא השלימות, מטעם שבלעדיו אין כלי לקבל את האור העליון, נמצא שכל סוגי החסרונות הם חלק מן השלימות.
בברכה, אמג
שאלה: האם לכבוד הרב יש איזשהו מאמר המסביר בפנימיות את סוד המילים של הניגון "בני היכלא" ששרים בסעודה שלישית בשבת?
תשובה: ל....
הנה פירוש קצר על חלק מהניגון, מתוך אחד מביאורי: נמצא אפילו במצב הב', שבו מגולה לעיננו גוף בזוי ומגונה, מ"מ אנו מצוים בערך מוחלט בשלימות גמורה, כפי שהבורא שברא אותנו נמצא בשלימות גמורה. וטעם הדבר, כי "כל העומד להגבות כגבוי דמי", וכיון שגוף זה עם הרצון לקבל לתועלת עצמו, הוא רק זמני, ועתיד לחלוף ולהתבטל, ממילא אינו יכול לפגום את שלימותינו.
וזהו שאנו אומרים בשיר שחיבר האר"י הק', המושר בסעודה שלישית:
"חדו השתא, בהאי שעתא דביה רעוא ולית זעפין" (תשמחו כעת, בשעה זו שיש בה רצון ואין מגולה בה שום זעף).
"קריבו לי, חזו חילי דלית דינין דתקיפין" (תתקרבו אלי, ותראו את הכח שלי, שבאמת אין שום דינים תקיפים).
"לבר נטלין ולא עאלין, הני כלבין דחציפין" (הכלבין החצופים נמצאים בחוץ, ואינם יכולים באמת להכנס ולשלוט).
ובשיר זה רואים את האמת שאכן אנו נמצאים במצב שלם, אלא שזה מתגלה רק בשבת בסעודה שלישית, מכח קדושת היום. ורבינו תולה את השלימות, מטעם "כל העומד להגבות כגבוי דמי", ובמ"א אומר שהחסרון גופא הוא השלימות, מטעם שבלעדיו אין כלי לקבל את האור העליון, נמצא שכל סוגי החסרונות הם חלק מן השלימות.
בברכה, אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה