בס"ד
שאלה: שלום רב,
אזרתי אומץ רב לכתוב מכתבי זה.
מראש מתנצלת אם לא אכתוב לפי כל הגינונים שמשתמשים כדי לכתוב או לפנות לרב במעמדך.
שמי ................., מתגוררת בשכונה חרדית ...................
עד גיל 27 הייתי חילונית שלא פסחה על כל הסדר הריאלי...לימודים, צבא-קרבי, טיול חצי עולם ,ריקוד 7 שנים, כסף וכו'
בגיל 27 הייתי בסמינר ערכים ושם גיליתי שקיים בורא לעולם והוא לא רק בגדר אמונה אלא ידיעה מוחלטת!
מכאן הבנתי שחיי חייבים להשתנות ותוך 4 ימים הכל הלך כ"כ בקלות...עזבתי משרה במעמד בכיר מאוד, השינוי החיצוני היה מהיר וקיצוני מאוד והחלטתי (תוך שבוע...)שאני עוזבת את הדירה השכורה ועולה לירושלים למדרשייה, אני בת יחידה להורים גרושים, אמא שלי נבהלה והודיעה לי שבדרך הזאת אין חזרה הביתה...היה לי את הכח ולא ידעתי מהיכן לוותר על הכל, הרגשתי מוארת וחשתי בהמצאות הבורא רגע רגע עמדי!
כולם אמרו: אל דאגה זה יעבור...שגעון חולף..."
בירושלים למדתי מה זאת נטלה, מה מברכים על מה, מי היו אברהם יצחק יעקב אולי אחים? אולי בני דודים?...
מרגע היותי בסמינר החלטתי לשמור נגיעה והתקבלתי למדרשייה נוספת בר"ג, שם שהיתי בזמן החופשות.
לאחר חצי שנה שאני ללא ליאות תוך מסירות והקפדה על המצוות, התפילות, הדקדוקים ברמה הנלמדת.. הוצע לי שידוך שהיום הוא בעלי היקר!
בשלב מסוים התחברתי ל"שיטת המגירות" שם לימדו אותי להעצים את האני שלי עוד ועוד, הפכתי להיות מדריכה, וכושר הביטוי שלי ועמידה מול קהל בא לידי ביטוי בערבי הפרשת חלה ששם נחלתי הצלחות רבות .
מכאן החלה הגאות במידה רבה יותר...כי הכל לכאורה היה מושלם!
לפני חצי שנה לערך קראתי בספר "בגן האמונה" שהדרך היחידה ליצירת קשר עם הבורא היא רק מתוך חסרון. סגרתי את הספר וחשבתי: ".............. יקרה מה חסר לך? עניתי: כלום! שאלתי: הייתכן? עניתי: לא! מכאן הרמתי ראשי וביקשתי מהבורא שייראה לי חסרון כי וודאי שהוא קיים רק אין לי כלים לראותו.
אחרי ימים מספר חברה הקריאה לי את המאמר על כ"ק האדמו"ר רבי יהודה לייב אשלג זצוקלה"ה זיע"א בעל "הסולם" על עיבור נשמת האר"י הקדוש בתוכו.
מרגע זה ואילך השתנו כל חיי,לא ישנתי לילות רק מה"מחשבה" על המאמר...מהר מאוד חזרתי לאותה חברה שבעלה לומד שנים והקריא לי שוב מאמר אך הפעם עם המילה "רצון לקבל" הצירוף הדהד בראשי זמן רב בלילות בחלומות ותוך ימים ספורים הודעתי למדריכה שלי שאני עוזבת את ה"מגירות" והרגשתי שה' ריחם עליי והוריד לי מסך נוסף...
עד כאן הרקע, מכאן מתחילה התמודדות שמלווה בחיפוש בשר ודם להישען עליו ובראותי שאין פניתי לה' שיעזור לי, השינויים כמו בתחילת התשובה הגיעו מהר מאוד, הכנסתי טלוויזיה ומחשב הביתה, השתניתי חיצוניות שזה בעצם היום "אני" יותר מתמיד, וההרגשה הכללית שלי היא מגששת בתוך אפילה, הולכת לאיבוד, אין לי כלים ואני לא יודעת מאיפה להתחיל, אין לי מושג איך העבודה ע"ד האמת מתבצעת בפועל ואני זקוקה להדרכה, אני גם לא פונה לאף אחד וחווה הכל לבד בתוכי. בעלי, גם בו חלו שינויים ורק עכשיו (אחרי 4 ילדים) אני מנסה להכיר את האדם לו נישאתי, אין לי מושג לאיזה מסגרות להוביל את ילדיי, השקר שאני ערה לו סביבי גורם לי להיות בביקורת מתמדת על אחרים וגם על עצמי, פתאום יוצא ממני רע שחשבתי שהתבטל ולא הופיע 6 שנים, עכשיו אני מבינה איך הכל הלך לי כ"כ קל בהתחלה. הרי מה איכפת "לו" לתת לאדם לחשוב שהוא צדיק גמור...?!אני לראשונה בחיי מרגישה חסרה מאוד מאוד מאוד ולא יודעת איך אני אמורה לשלב בדרך נבונה וחכמה את בעלי? ואם הוא לא בעניין? מה עושים? איך מחנכים ילדים?
תשובה: לדעתי עלייך להגדיל את צד הימין שלך, דהיינו את החשיבות במעשים.
זה שהקב"ה גילה לך את האמת העצמית, לגבי ענין הרצון לקבל השולט, זה דבר טוב. אבל אין זה אומר שהכרת הרע צריכה להיות הגורם הדומיננטי בחייך, אלא להפך: הגם שאת מכירה בזאת שכל מעשייך עמ"נ לקבל, מ"מ אנו צריכים להחשיב את התו"מ הגם שנעשים עמ"נ לקבל. ולהחשיב משמעותו לקיימם בשמחה ובהתרוממות הרוח. ואז יהיה לך באמת תענוג בקיום התו"מ.
את הטלויזיה והאינטרנט צריך לזרוק מן הבית. כי רבותינו לבית אשלג בודאי לא דגלו בזה.
זוהי עבודתנו: ימין: להחשיב את הבורא יתברך בתכלית החשיבות, להתבונן בגדלותו, וכו'. וממילא להחשיב את קיום התו"מ. שמאל: לעשות ביקורת אם עבודתנו נעשית מצד אהבת ה' או אהבת עצמינו, ולבכות על השלילי שבנו, ולנסות לתקנו. וחוזר חלילה.
באופן כללי העבודה: להכיר במה שהגוף רוצה, ולהכיר במה שהבורא רוצה, ולכופף את רצונותינו ולבטלם לעומת רצונו של הבורא, ובשמחה. עבודה זו תיתכן בכל מצב ובכל זמן בחיינו.
בכבוד רב.
שאלה: שלום רב,
אזרתי אומץ רב לכתוב מכתבי זה.
מראש מתנצלת אם לא אכתוב לפי כל הגינונים שמשתמשים כדי לכתוב או לפנות לרב במעמדך.
שמי ................., מתגוררת בשכונה חרדית ...................
עד גיל 27 הייתי חילונית שלא פסחה על כל הסדר הריאלי...לימודים, צבא-קרבי, טיול חצי עולם ,ריקוד 7 שנים, כסף וכו'
בגיל 27 הייתי בסמינר ערכים ושם גיליתי שקיים בורא לעולם והוא לא רק בגדר אמונה אלא ידיעה מוחלטת!
מכאן הבנתי שחיי חייבים להשתנות ותוך 4 ימים הכל הלך כ"כ בקלות...עזבתי משרה במעמד בכיר מאוד, השינוי החיצוני היה מהיר וקיצוני מאוד והחלטתי (תוך שבוע...)שאני עוזבת את הדירה השכורה ועולה לירושלים למדרשייה, אני בת יחידה להורים גרושים, אמא שלי נבהלה והודיעה לי שבדרך הזאת אין חזרה הביתה...היה לי את הכח ולא ידעתי מהיכן לוותר על הכל, הרגשתי מוארת וחשתי בהמצאות הבורא רגע רגע עמדי!
כולם אמרו: אל דאגה זה יעבור...שגעון חולף..."
בירושלים למדתי מה זאת נטלה, מה מברכים על מה, מי היו אברהם יצחק יעקב אולי אחים? אולי בני דודים?...
מרגע היותי בסמינר החלטתי לשמור נגיעה והתקבלתי למדרשייה נוספת בר"ג, שם שהיתי בזמן החופשות.
לאחר חצי שנה שאני ללא ליאות תוך מסירות והקפדה על המצוות, התפילות, הדקדוקים ברמה הנלמדת.. הוצע לי שידוך שהיום הוא בעלי היקר!
בשלב מסוים התחברתי ל"שיטת המגירות" שם לימדו אותי להעצים את האני שלי עוד ועוד, הפכתי להיות מדריכה, וכושר הביטוי שלי ועמידה מול קהל בא לידי ביטוי בערבי הפרשת חלה ששם נחלתי הצלחות רבות .
מכאן החלה הגאות במידה רבה יותר...כי הכל לכאורה היה מושלם!
לפני חצי שנה לערך קראתי בספר "בגן האמונה" שהדרך היחידה ליצירת קשר עם הבורא היא רק מתוך חסרון. סגרתי את הספר וחשבתי: ".............. יקרה מה חסר לך? עניתי: כלום! שאלתי: הייתכן? עניתי: לא! מכאן הרמתי ראשי וביקשתי מהבורא שייראה לי חסרון כי וודאי שהוא קיים רק אין לי כלים לראותו.
אחרי ימים מספר חברה הקריאה לי את המאמר על כ"ק האדמו"ר רבי יהודה לייב אשלג זצוקלה"ה זיע"א בעל "הסולם" על עיבור נשמת האר"י הקדוש בתוכו.
מרגע זה ואילך השתנו כל חיי,לא ישנתי לילות רק מה"מחשבה" על המאמר...מהר מאוד חזרתי לאותה חברה שבעלה לומד שנים והקריא לי שוב מאמר אך הפעם עם המילה "רצון לקבל" הצירוף הדהד בראשי זמן רב בלילות בחלומות ותוך ימים ספורים הודעתי למדריכה שלי שאני עוזבת את ה"מגירות" והרגשתי שה' ריחם עליי והוריד לי מסך נוסף...
עד כאן הרקע, מכאן מתחילה התמודדות שמלווה בחיפוש בשר ודם להישען עליו ובראותי שאין פניתי לה' שיעזור לי, השינויים כמו בתחילת התשובה הגיעו מהר מאוד, הכנסתי טלוויזיה ומחשב הביתה, השתניתי חיצוניות שזה בעצם היום "אני" יותר מתמיד, וההרגשה הכללית שלי היא מגששת בתוך אפילה, הולכת לאיבוד, אין לי כלים ואני לא יודעת מאיפה להתחיל, אין לי מושג איך העבודה ע"ד האמת מתבצעת בפועל ואני זקוקה להדרכה, אני גם לא פונה לאף אחד וחווה הכל לבד בתוכי. בעלי, גם בו חלו שינויים ורק עכשיו (אחרי 4 ילדים) אני מנסה להכיר את האדם לו נישאתי, אין לי מושג לאיזה מסגרות להוביל את ילדיי, השקר שאני ערה לו סביבי גורם לי להיות בביקורת מתמדת על אחרים וגם על עצמי, פתאום יוצא ממני רע שחשבתי שהתבטל ולא הופיע 6 שנים, עכשיו אני מבינה איך הכל הלך לי כ"כ קל בהתחלה. הרי מה איכפת "לו" לתת לאדם לחשוב שהוא צדיק גמור...?!אני לראשונה בחיי מרגישה חסרה מאוד מאוד מאוד ולא יודעת איך אני אמורה לשלב בדרך נבונה וחכמה את בעלי? ואם הוא לא בעניין? מה עושים? איך מחנכים ילדים?
תשובה: לדעתי עלייך להגדיל את צד הימין שלך, דהיינו את החשיבות במעשים.
זה שהקב"ה גילה לך את האמת העצמית, לגבי ענין הרצון לקבל השולט, זה דבר טוב. אבל אין זה אומר שהכרת הרע צריכה להיות הגורם הדומיננטי בחייך, אלא להפך: הגם שאת מכירה בזאת שכל מעשייך עמ"נ לקבל, מ"מ אנו צריכים להחשיב את התו"מ הגם שנעשים עמ"נ לקבל. ולהחשיב משמעותו לקיימם בשמחה ובהתרוממות הרוח. ואז יהיה לך באמת תענוג בקיום התו"מ.
את הטלויזיה והאינטרנט צריך לזרוק מן הבית. כי רבותינו לבית אשלג בודאי לא דגלו בזה.
זוהי עבודתנו: ימין: להחשיב את הבורא יתברך בתכלית החשיבות, להתבונן בגדלותו, וכו'. וממילא להחשיב את קיום התו"מ. שמאל: לעשות ביקורת אם עבודתנו נעשית מצד אהבת ה' או אהבת עצמינו, ולבכות על השלילי שבנו, ולנסות לתקנו. וחוזר חלילה.
באופן כללי העבודה: להכיר במה שהגוף רוצה, ולהכיר במה שהבורא רוצה, ולכופף את רצונותינו ולבטלם לעומת רצונו של הבורא, ובשמחה. עבודה זו תיתכן בכל מצב ובכל זמן בחיינו.
בכבוד רב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה