בס"ד
שאלה: שלום לכבוד הרב,
רציתי אם אפשר לשאול שאלה בסיסית וכללית - מהי גשמיות ומהי רוחניות?
ישנם מספר אזכורים לדבר שראיתי ורציתי לחבר ביניהם לכלל הבנה שלמה.
1.במקום אחד ראיתי שכתוב מעשה רוחני הוא באם הוא ע"מ להשפיע ואפילו אם האדם רק אוכל. מעשה גשמי הוא באם הוא ע"מ לקבל וזה אפילו אם האדם בית המדרש מתעמק שעות וימים בלימוד התורה. מכאן משמע שהכוונה היא קובעת מהו רוחני ומהו גשמי.
2.במקום אחר שמעתי הסבר וגם וקראתי שרוחני אינו תופס מקום וזמן. משמע הפעולה עצמה בכל מקרה גשמית, והרוחני אינו הפעולה אלא הוא מצב נפשי. וכך הבנתי מסבירים.
יוצא מכך שלפי הסבר הב' גם הכוונה לקבל יכולה להיות רוחני, כי אין לה מקום וזמן בניגוד להסבר א'.
ולפי הסבר א' וב' יחד צריך שני תנאים גם שאינו במקום ובזמן וגם שהוא ע"מ להשפיע. איך צריך להבין את הדברים הנ"ל בצורה נכונה?
3.באותו עניין שמעתי העולמות הם מצבי נפש, והם בתוך האדם, והוא מגלה אותם, ולכן יחפש האדם את הבורא בתוכו במצבי נפשו, אז שאלתי - אדם שמח זה גם מצב נפש, וכן אדם כועס וכו' על זה הדרך, האם אלה בכלל העולמות? או רק מדובר שכל כוונה שהיא ע"מ להשפיע או שלא ע"מ לקבל היא בכלל העולמות, אבל לא עצם השמחה, עצם הרגש, אלא רק הכוונה, אע"פ שגם הרגש אין לו מקום וזמן? מהי ההבנה הנכונה לגבי רגשות? ואם אפשר לחלק בעניין הרגשות גם לגבי בכוונה להשפיע או ללא כוונה להשפיע, האם נאמר ששמחה בכוונה להשפיע גם השמחה נקראת חלק מהעולמות או שמא רק הכוונה? וכן שמחה שלא ע"מ להשפיע האם היא נכללת בעולמות, כלומר היא אינה במקום וזמן, אולי נאמר שהיא בעולמות? ובמקם אחר קראתי מהרב"ש אם איני טועה שגם הקליפות נחשבות גשמיות?
4.במקום אחר נאמר שיש ארבע דרגות לקבל ע"מ לקבל, להשפיע ע"מ לקבל, להשפיע ע"מ להשפיע ומעל כולם לקבל ע"מ להשפיע. האם זו החלוקה - ששתיים ראשונות הם גשמיות ושתיים אחרונות הם רוחניות?
5.ואולי שאלה יותר לא ברורה: במקום אחר ראיתי אם איני טועה מהרב"ש שבגדי כהן גדול היו במעלה גדולה יותר ממה שזכו הרבה בני אדם פקחים וטובים, כי הכל משרת והולך לפי האדם, איך זה מסתדר עם הגדרת רוחניות כללא מקום וזמן, לכאורה הבגדים הם ממש במקום ובזמן, גם אם זה הולך לפי האדם, איך הם מצטרפים אליו למדרגתו, הרי אין בהם כוונה ובמה הם מתחברים לאדם? כל חיבורם לאדם הוא לכאורה גשמי ואיך יקבלו חיבור והתעלות רוחנית? וגם למדנו שההשוואה היא עניין השוואת תכונות רוחנית ולא להצמיד שני דברים פיזית קרוב אחד לשני? האם אפשר לעשות סדר בדברים.
ולסיכום: אני ממש רוצה להבין את זה טוב כי הרבה פעמים סובב לי הדברים פעם כך ופעם כך ואיני מבין את זה די צורכו כי יש מספר הבנות ולא הבנתי איך הם מתלכדות לכלל הבנה אחת ואיך לראות את כל האלמנטים של בגד מחשבה רגש מעשה בכלל רוחני וגשמי?
והאם נאמר כך: בגד, מעשה, רגש, מחשבה, כולם בפני עצמם ללא אדם, או באדם שכוונתו ע"מ לקבל, אף שחלקם אינם תופסים מקום וזמן נחשבים גשמיות, ורק כאשר האדם מכוון בהשפעה אזי כולם יכולים להצטרף ולהכלל בעולמות ולהחשב רוחניים כפי הבגד מדברי הרב"ש? רק עדיין לא הבנתי איך נעשית ההדבקה הזאת של דברים שהם בזמן ובמקום כבגד וכן המעשה לעניין שאינו בזמן ובמקום ככוונה ע"מ להשפיע, רק מפני שכולם בנושא אחד האדם? עדיין זה נראה לי קשה, כי אפילו באדם אחד אנו מחלקים ומדגישים שיש הבדל בין ההרגשות והמחשבות וסוגי הרגשות וק"ו בגד שונה, אז איך הכל מתחבר? זאת ועוד: איך אליהו או אלישע נתן את המטה להחיות אע"פ שהמטה כבר לא היה אצלו פיזית ואיך המטה יפעל (אם נאמר שהנושא הוא האדם הרי כבר אינו הנושא כעת)? או איזה עניין של האתון של רב צדיק ששכחתי את שמו שלא היתה אוכלת גזל ההצטרפות הזאת לאדם איך היא נעשית?
סליחה גדולה על האריכות והטרחה שאני גורם לרב,
תודה מראש .....
תשובה: ל.....
א) הרצון לקבל לתועלת עצמו מוגבל בהגבלת מקום וזמן, כי הוא זמני ביותר, ומוגבל רק למקום המכונה עוה"ז דשיתא אלפי שני, משא"כ לעתיד לבוא ישרף הרצון לקבל לתועלת עצמו וכל קניניו, ומסיבה זו נבחן לגשמי. משא"כ הרצון להשפיע הוא נצחי, וכיון שהוא נצחי נחשב שאינו מוגבל במקום וזמן. לכן אין מה להסתכל על הפעולה, אלא על הכוונה, ובאם האדם אוכל עמ"נ להשפיע, איננו מסתכלים על מעשה האכילה, אלא על הכוונה דעמ"נ להשפיע של האדם, שהיא הנצחית והבלתי מוגבלת.
ב) התכונות והרגשות אינן נידונות כרוחניים, כי החתך הקובע הוא רק ענין הקבלה לתועלת עצמו, או ההשפעה לזולת. ולכן שמחה מתוך זה שהאדם רוצה להשפיע נידונת כנצחית, ושמחה מתוך רצון לקבל נידונית כגשמית ובת חלוף.
4) כן.
5) בענין הבגדים - כיון שהם טפלים לאדם, והאדם הוא רוחני, בערך זה נחשב שגם מעלה אותם. כי משתמש בהם לצורך רוחני, ולא גשמי. ממש כמו אכילה עמ"נ להשפיע, האכילה עצמה היא מעשה גשמי לגמרי, אבל אם היא נעשית עמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו, אזי היא מקבלת ערך רוחני. אבל אין הכוונה שהפעולה אינה גשמית, אלא הכוונה לערך של הפעולה הגשמית הזו. כמו"כ הבגדים או האתון וכדומה.
ידידך אברהם מרדכי גוטליב
שאלה: שלום הרב,
תודה רבה על ההסבר.
אני אחזור על הדברים כי ממש ברצוני להבין אותם לאשורם בדיוק נמרץ, רגשות מחשבות בגדים הם דברים גשמיים בסופו של דב,ר אבל יכולים להחשב אף הם לערך רוחני, אם הם נעשים בכוונה ע"מ להשפיע, ולא שהם עצמם רוחנים, אלא הם נשארים בגשמיותם, אבל אנו מייחסים להם ערך רוחני מפאת שהשימוש בהם היה באופן רוחני.
השאלה היא למה אנו מתכוונים באומרינו מייחסים להם ערך רוחני והם עצמם גשמיים?
אנו דנים רק בכוונה ולא במעשה, הוא אינו מעניינינו והוא לעולם גשמי, אבל בכוונה אנו מחלקים (ואנו מצרפים אותה למעשה דיבור או מחשבה כי כך הוא העולם בו אנו חיים ויש בו או מעשה או דיבור או מחשבה ואין כוונה ללא חיבור עם אחד מהם) היא קרויה רוחנית אם היא ע"מ להשפיע, והיא קרויה גשמית אם היא ע"מ לקבל. האם הבנתי נכון?
תודה מראש, ....
תשובה: ל.....
הבנת נכון.
שאלה: שלום לכבוד הרב,
רציתי אם אפשר לשאול שאלה בסיסית וכללית - מהי גשמיות ומהי רוחניות?
ישנם מספר אזכורים לדבר שראיתי ורציתי לחבר ביניהם לכלל הבנה שלמה.
1.במקום אחד ראיתי שכתוב מעשה רוחני הוא באם הוא ע"מ להשפיע ואפילו אם האדם רק אוכל. מעשה גשמי הוא באם הוא ע"מ לקבל וזה אפילו אם האדם בית המדרש מתעמק שעות וימים בלימוד התורה. מכאן משמע שהכוונה היא קובעת מהו רוחני ומהו גשמי.
2.במקום אחר שמעתי הסבר וגם וקראתי שרוחני אינו תופס מקום וזמן. משמע הפעולה עצמה בכל מקרה גשמית, והרוחני אינו הפעולה אלא הוא מצב נפשי. וכך הבנתי מסבירים.
יוצא מכך שלפי הסבר הב' גם הכוונה לקבל יכולה להיות רוחני, כי אין לה מקום וזמן בניגוד להסבר א'.
ולפי הסבר א' וב' יחד צריך שני תנאים גם שאינו במקום ובזמן וגם שהוא ע"מ להשפיע. איך צריך להבין את הדברים הנ"ל בצורה נכונה?
3.באותו עניין שמעתי העולמות הם מצבי נפש, והם בתוך האדם, והוא מגלה אותם, ולכן יחפש האדם את הבורא בתוכו במצבי נפשו, אז שאלתי - אדם שמח זה גם מצב נפש, וכן אדם כועס וכו' על זה הדרך, האם אלה בכלל העולמות? או רק מדובר שכל כוונה שהיא ע"מ להשפיע או שלא ע"מ לקבל היא בכלל העולמות, אבל לא עצם השמחה, עצם הרגש, אלא רק הכוונה, אע"פ שגם הרגש אין לו מקום וזמן? מהי ההבנה הנכונה לגבי רגשות? ואם אפשר לחלק בעניין הרגשות גם לגבי בכוונה להשפיע או ללא כוונה להשפיע, האם נאמר ששמחה בכוונה להשפיע גם השמחה נקראת חלק מהעולמות או שמא רק הכוונה? וכן שמחה שלא ע"מ להשפיע האם היא נכללת בעולמות, כלומר היא אינה במקום וזמן, אולי נאמר שהיא בעולמות? ובמקם אחר קראתי מהרב"ש אם איני טועה שגם הקליפות נחשבות גשמיות?
4.במקום אחר נאמר שיש ארבע דרגות לקבל ע"מ לקבל, להשפיע ע"מ לקבל, להשפיע ע"מ להשפיע ומעל כולם לקבל ע"מ להשפיע. האם זו החלוקה - ששתיים ראשונות הם גשמיות ושתיים אחרונות הם רוחניות?
5.ואולי שאלה יותר לא ברורה: במקום אחר ראיתי אם איני טועה מהרב"ש שבגדי כהן גדול היו במעלה גדולה יותר ממה שזכו הרבה בני אדם פקחים וטובים, כי הכל משרת והולך לפי האדם, איך זה מסתדר עם הגדרת רוחניות כללא מקום וזמן, לכאורה הבגדים הם ממש במקום ובזמן, גם אם זה הולך לפי האדם, איך הם מצטרפים אליו למדרגתו, הרי אין בהם כוונה ובמה הם מתחברים לאדם? כל חיבורם לאדם הוא לכאורה גשמי ואיך יקבלו חיבור והתעלות רוחנית? וגם למדנו שההשוואה היא עניין השוואת תכונות רוחנית ולא להצמיד שני דברים פיזית קרוב אחד לשני? האם אפשר לעשות סדר בדברים.
ולסיכום: אני ממש רוצה להבין את זה טוב כי הרבה פעמים סובב לי הדברים פעם כך ופעם כך ואיני מבין את זה די צורכו כי יש מספר הבנות ולא הבנתי איך הם מתלכדות לכלל הבנה אחת ואיך לראות את כל האלמנטים של בגד מחשבה רגש מעשה בכלל רוחני וגשמי?
והאם נאמר כך: בגד, מעשה, רגש, מחשבה, כולם בפני עצמם ללא אדם, או באדם שכוונתו ע"מ לקבל, אף שחלקם אינם תופסים מקום וזמן נחשבים גשמיות, ורק כאשר האדם מכוון בהשפעה אזי כולם יכולים להצטרף ולהכלל בעולמות ולהחשב רוחניים כפי הבגד מדברי הרב"ש? רק עדיין לא הבנתי איך נעשית ההדבקה הזאת של דברים שהם בזמן ובמקום כבגד וכן המעשה לעניין שאינו בזמן ובמקום ככוונה ע"מ להשפיע, רק מפני שכולם בנושא אחד האדם? עדיין זה נראה לי קשה, כי אפילו באדם אחד אנו מחלקים ומדגישים שיש הבדל בין ההרגשות והמחשבות וסוגי הרגשות וק"ו בגד שונה, אז איך הכל מתחבר? זאת ועוד: איך אליהו או אלישע נתן את המטה להחיות אע"פ שהמטה כבר לא היה אצלו פיזית ואיך המטה יפעל (אם נאמר שהנושא הוא האדם הרי כבר אינו הנושא כעת)? או איזה עניין של האתון של רב צדיק ששכחתי את שמו שלא היתה אוכלת גזל ההצטרפות הזאת לאדם איך היא נעשית?
סליחה גדולה על האריכות והטרחה שאני גורם לרב,
תודה מראש .....
תשובה: ל.....
א) הרצון לקבל לתועלת עצמו מוגבל בהגבלת מקום וזמן, כי הוא זמני ביותר, ומוגבל רק למקום המכונה עוה"ז דשיתא אלפי שני, משא"כ לעתיד לבוא ישרף הרצון לקבל לתועלת עצמו וכל קניניו, ומסיבה זו נבחן לגשמי. משא"כ הרצון להשפיע הוא נצחי, וכיון שהוא נצחי נחשב שאינו מוגבל במקום וזמן. לכן אין מה להסתכל על הפעולה, אלא על הכוונה, ובאם האדם אוכל עמ"נ להשפיע, איננו מסתכלים על מעשה האכילה, אלא על הכוונה דעמ"נ להשפיע של האדם, שהיא הנצחית והבלתי מוגבלת.
ב) התכונות והרגשות אינן נידונות כרוחניים, כי החתך הקובע הוא רק ענין הקבלה לתועלת עצמו, או ההשפעה לזולת. ולכן שמחה מתוך זה שהאדם רוצה להשפיע נידונת כנצחית, ושמחה מתוך רצון לקבל נידונית כגשמית ובת חלוף.
4) כן.
5) בענין הבגדים - כיון שהם טפלים לאדם, והאדם הוא רוחני, בערך זה נחשב שגם מעלה אותם. כי משתמש בהם לצורך רוחני, ולא גשמי. ממש כמו אכילה עמ"נ להשפיע, האכילה עצמה היא מעשה גשמי לגמרי, אבל אם היא נעשית עמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו, אזי היא מקבלת ערך רוחני. אבל אין הכוונה שהפעולה אינה גשמית, אלא הכוונה לערך של הפעולה הגשמית הזו. כמו"כ הבגדים או האתון וכדומה.
ידידך אברהם מרדכי גוטליב
שאלה: שלום הרב,
תודה רבה על ההסבר.
אני אחזור על הדברים כי ממש ברצוני להבין אותם לאשורם בדיוק נמרץ, רגשות מחשבות בגדים הם דברים גשמיים בסופו של דב,ר אבל יכולים להחשב אף הם לערך רוחני, אם הם נעשים בכוונה ע"מ להשפיע, ולא שהם עצמם רוחנים, אלא הם נשארים בגשמיותם, אבל אנו מייחסים להם ערך רוחני מפאת שהשימוש בהם היה באופן רוחני.
השאלה היא למה אנו מתכוונים באומרינו מייחסים להם ערך רוחני והם עצמם גשמיים?
אנו דנים רק בכוונה ולא במעשה, הוא אינו מעניינינו והוא לעולם גשמי, אבל בכוונה אנו מחלקים (ואנו מצרפים אותה למעשה דיבור או מחשבה כי כך הוא העולם בו אנו חיים ויש בו או מעשה או דיבור או מחשבה ואין כוונה ללא חיבור עם אחד מהם) היא קרויה רוחנית אם היא ע"מ להשפיע, והיא קרויה גשמית אם היא ע"מ לקבל. האם הבנתי נכון?
תודה מראש, ....
תשובה: ל.....
הבנת נכון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה