בס"ד
שאלה: שלום רב,
כידוע, ההתבודדות (מדיטציה יהודית) תפסה מקום נכבד בקבלה: היכלות, ר' אברהם אבולעפיה, ר' יצחק דמן מעכו, מהרח"ו, האר"י הקדוש, הבעש"ט, ר' נחמן ועוד.
במספר כתבים אף מצוין, שללא התקדמות משמעותית בהתבודדות, לא ניתן להתקדם ברוחניות.
בעקבות זאת רציתי לברר מספר פרטים לגבי דרכם של "בעל הסולם" והרב"ש זצוק"ל:
1. האם יש איזכורים לגבי התבודדות בכתביהם ? אם כן, היכן?
2. האם יש להתבודדות מקום בדרך זו, או שמדובר בדרך עיונית בלבד ?
בברכה .....
תשובה: ל.... שלום רב,
א) לא זכורים לי איזכורים מפורשים בנוגע להתבודדות בספרי רבותי.
ב) בדרך זו יש ודאי מקום להתבודדות, כיון שדרך זו היא דרך עיונית, דהיינו דרך המלמדת את האדם לעיין בתוך עצמו. דהנה אחד מן העקרונות היותר חשובים בדרך בעה"ס היא ההתבוננות העצמית. 1) אדם חייב להקציב לו זמן מסוים מיומו, בכדי להתבונן בדרכו, ולערוך ביקורת על עצמו, הן מבחינה מעשית הן מבחינה מנטלית. וזהו עד חצי שעה ביום. 2) ביתר היום צריך האדם להתבונן בגדלות הבורא, בעוצמתו, בהשגחתו על כל הנבראים ועליו בפרט. להתבונן בחיוב של הדביקות בו, ברווחים הגדולים שיש לבן אנוש בחיבור עם הבורא, ולקשר עצמו במחשבה תמידית עם הבורא.
נמצא, שאחד העקרונות היותר חשובים בתורת בעה"ס הוא ההתבוננות העצמית, והדבקת המחשבה וההרגשה בבורא עולם. זוהי אכן מעין מדיטציה יהודית, אלא שלא עשו מזה ענין בבית מדרשו של מורי ורבי, גם לא קראו לילד בשמו. כי חובה זו של האדם, לעצור עד כמה שניתן את מהלכי החיים, ולשבת להתרכז בבורא עולם, מתוך התבוננות פנימית שקטה וקשובה, זהו האלף בית של עבודת ה'. והמטרה היא להגיע למצב של חיבור כל היום.
ג) לגבי המושג התבודדות. כמובן שהרבה יותר קל לאדם להתחבר עם עצמו ועם בוראו, כאשר הוא במקום מבודד, ואין שום מונע בדבר. ע"כ על כל אדם למצוא לעצמו את הרגעים הנכונים ביום, שבהם הוא מסתגר עם עצמו בלבד בחדר, או הולך למקום מבודד.
אולם ידועה אימרתו של הרבי מוורקי זצ"ל, שהקונץ של יהודי הוא שיודע להתבודד גם בהיותו בהמון עם, אולם ללכת ליער להתבודד אין זו רבותא.
בברכה,
א. מ. גוטליב
תלמיד כ"ק אדמו"ר הרב"ש
שאלה: שלום רב,
כידוע, ההתבודדות (מדיטציה יהודית) תפסה מקום נכבד בקבלה: היכלות, ר' אברהם אבולעפיה, ר' יצחק דמן מעכו, מהרח"ו, האר"י הקדוש, הבעש"ט, ר' נחמן ועוד.
במספר כתבים אף מצוין, שללא התקדמות משמעותית בהתבודדות, לא ניתן להתקדם ברוחניות.
בעקבות זאת רציתי לברר מספר פרטים לגבי דרכם של "בעל הסולם" והרב"ש זצוק"ל:
1. האם יש איזכורים לגבי התבודדות בכתביהם ? אם כן, היכן?
2. האם יש להתבודדות מקום בדרך זו, או שמדובר בדרך עיונית בלבד ?
בברכה .....
תשובה: ל.... שלום רב,
א) לא זכורים לי איזכורים מפורשים בנוגע להתבודדות בספרי רבותי.
ב) בדרך זו יש ודאי מקום להתבודדות, כיון שדרך זו היא דרך עיונית, דהיינו דרך המלמדת את האדם לעיין בתוך עצמו. דהנה אחד מן העקרונות היותר חשובים בדרך בעה"ס היא ההתבוננות העצמית. 1) אדם חייב להקציב לו זמן מסוים מיומו, בכדי להתבונן בדרכו, ולערוך ביקורת על עצמו, הן מבחינה מעשית הן מבחינה מנטלית. וזהו עד חצי שעה ביום. 2) ביתר היום צריך האדם להתבונן בגדלות הבורא, בעוצמתו, בהשגחתו על כל הנבראים ועליו בפרט. להתבונן בחיוב של הדביקות בו, ברווחים הגדולים שיש לבן אנוש בחיבור עם הבורא, ולקשר עצמו במחשבה תמידית עם הבורא.
נמצא, שאחד העקרונות היותר חשובים בתורת בעה"ס הוא ההתבוננות העצמית, והדבקת המחשבה וההרגשה בבורא עולם. זוהי אכן מעין מדיטציה יהודית, אלא שלא עשו מזה ענין בבית מדרשו של מורי ורבי, גם לא קראו לילד בשמו. כי חובה זו של האדם, לעצור עד כמה שניתן את מהלכי החיים, ולשבת להתרכז בבורא עולם, מתוך התבוננות פנימית שקטה וקשובה, זהו האלף בית של עבודת ה'. והמטרה היא להגיע למצב של חיבור כל היום.
ג) לגבי המושג התבודדות. כמובן שהרבה יותר קל לאדם להתחבר עם עצמו ועם בוראו, כאשר הוא במקום מבודד, ואין שום מונע בדבר. ע"כ על כל אדם למצוא לעצמו את הרגעים הנכונים ביום, שבהם הוא מסתגר עם עצמו בלבד בחדר, או הולך למקום מבודד.
אולם ידועה אימרתו של הרבי מוורקי זצ"ל, שהקונץ של יהודי הוא שיודע להתבודד גם בהיותו בהמון עם, אולם ללכת ליער להתבודד אין זו רבותא.
בברכה,
א. מ. גוטליב
תלמיד כ"ק אדמו"ר הרב"ש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה