בס"ד
שאלה: לכבוד הרב!
1.רציתי לדעת מה העניין להתפלל במקומות קדושים כמו
הכותל, ובציונים של צדיקים?
הרי אנו מתפללים אל ה' ותפילה היא דבר רוחני וה'
נמצא בכל מקום "מלא כל הארץ כבודו", ולכן למה נותנים חשיבות למקום
התפילה?, מה ההבדל אם אני מתפללת בביתי או בכותל שהוא קיר גשמי או בציון של צדיק
שהוא מקום קבורת גופו אך נשמתו של הצדיק היא קדושתו ובציון נמצא הגוף הגשמי...
2. כתוב בפתיחה לחכמת הקבלה שכל העולם הזה הוא
התגלות מחשבה של הקב"ה ולא הוא עצמו, רציתי לדעת מדוע אסור להגיד את שם ה'
שרשום בתורה הרי זה לא השם שלו אלא רק אופן התגלות שלו, אלוקים זה מידת הדין ויקוק
זה מידת החסד ולכן מדוע מחמירים בעניין זה?
בתודה מראש,
.....................
בס"ד
תשובה: ל..........
אמנם יש חשיבות לפנימיות, אבל השי"ת נתן
את נפשינו בתוך גוף גשמי, בכדי שפעולות גשמיות תפעלנה לשינוי הנפש. וזה
העקרון של קיום כל המצוות באופן מעשי גשמי. וכן לגבי שאלתך, נסיעה למקום מסוים,
למשל לכותל המערבי היא פעולה גשמית, בכדי לפעול על נפשינו. הכותל היה הקיר החיצוני
שסבב את מתחם בית המקדש. והלא בית המקדש עצמו היה בית גשמי, אלא שהתורה מצוה לבוא
לבית המקדש ג' פעמים בשנה להקריב קרבנות, הכל בכדי לפעול על נפש האדם ליתר
השתוקקות לדביקות ה'. כיון שבבית המקדש שרתה השכינה באתגליא, ע"י ניסים
מסוימים שהיו שם, לכן נחשב זה מקום סמלי להשראת השכינה. ואנו היום בהליכתנו לקיר
החיצוני של מקום זה, צריכים להתפלל: שנזכה לתקן בית מקדש בתוכינו,
שעי"כ תוכל לשוב עטרה ליושנה ויבנה בית המקדש שוב בהר הבית, ונוכל
לקיים את כל המצוות הקשורות לבית המקדש. וכן הליכה לקברי צדיקים, היא בכדי לעשות
פעולה, אשר תעורר את הלב לתפילה: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי?
שאלתך דומה לאדם שישפוך מים על ראש רבו, וכשישאלו
אותו למה עשה כך, יאמר: הרי זה אינו מורי ורבי ממש, כי הוא מסתיר את עצמו
מאיתנו, אלא רק מגלה משהו חיצוני ממנו כלפינו.
על עצמותו יתברך אין הגה ודיבור, ומה שאנו
מכנים בורא, זה מה שהוא יתברך רצה שנדע ממנו. ובשבילנו זהו הבורא, ואת זה צריך
לכבד, ולכן אסור לבטא את השם.
בכבוד רב
אמג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה