בס"ד
שאלה: שלום לכבוד הרב,
יש שאומרים
שהאדם הוא הנשמה שאינה נפגמת מהלבושים
חיצונים, ולעומת זאת בכתבי בעל הסולם אנו מדברים על האדם שהוא רצון לקבל אנוכי. כאשר אני מתבונן דרך המשקפת של נשמה
נצחית שאף פעם לא נבראה (דהיא יש מיש), אז אני מרגיש
מנותק מהרצונות שלי ומתבונן עליהם "מבחוץ" כמלבוש שרק מפריע, אבל בעצם
לא נוגע לי, ואי לכך אינו
קיים. לעומת זאת עפ"י דרך בעל הסולם אני מתבונן בעצמי כנברא מלא אנוכיות שצריך לתקן עצמו ונמצא
במלחמה עם היצר. כיצד ליישר את העניין? מתי להתבונן דרך
כל אחת מהמשקפות??? בהקשר לכך מדוע כותבת התורה שהקב"ה נפח נשמה באדם,
הרי האדם האמיתי
הוא הנשמה שהיא יש מיש, ולכן היה צריך לכתוב שהקב"ה הלביש גוף על הנשמה הנצחית ולא הפוך? אנא הבהר
תודה רבה
...............
בס"ד
תשובה: ל................היקר שלום
רבינו בעה"ס אומר שבכל נקודה בעבדות ה'
יש ב' הפכים גמורים המכונים ימין ושמאל. א"כ צריך לסדר זמנים בעבדות ה', עיקר
הזמן הוא בימין, דהיינו להתבונן דרך משקפת הנשמה שהיא אלוקית ומושלמת. אז הזמן
להתבונן בהשגחה האלוקית שהיא עמ"נ להטיב, והיא פועלת הכל בשלימות. אז הזמן
להיות בשמחה ולהודות לה' על הכל. ומקצת הזמן בעבודתינו הוא בקו שמאל, דהיינו
להתבונן דרך משקפת הגוף שכולו רצון לקבל. ולראות עד כמה שפלים אנחנו, ולהתפלל על
כך.
בענין השאלה שהקב"ה נפח נשמה באדם עיין
בספר מתן תורה מאמר החירות בסופו, בפרק "שתי יצירות: א' האדם, ב' נפש
חיה".
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה