עניין לשמה ולא לשמה בקיום תורה ומצוות

שאלה: לרב גוטליב שלום,

 בסרטים באתר "בירכת שלום", מדגיש הרב את החשיבות של הכוונה בקיום תורה
 ומצוות, שצריכה להיות שלא על מנת לקבל פרס. העניין גם מופיע רבות במאמרים של
 הרב ברוך שלום אשלג, וכן בכתביו של בעל הסולם.
 האם יש להבין מדברים אלו כי אין באמת שכר ועונש מהסוג שמרבית האנשים חושבים,
 אלא ששכר מצווה, הוא עצם זה שהאדם מצליח לקיים את המצווה שלא על מנת לקבל
 פרס, ועונש, הוא מצב הפוך? כלומר, ששכר הינו מצב של התקרבות לקב"ה, מבחינת
 השתוות הצורה, ועונש הוא מצב הפוך?

 אם זה המצב - מה הטעם, לצורך הדוגמה, לאדם, שנתקל בקשיי פרנסה, להתפלל עבור
 פרנסה, מתוך הצורך שלו לפתור את הקשיים שזימנו לו החיים? הרי עצם התפילה עבור
 הפרנסה, הינה מתוך החסרון של האדם, מתוך כוונה שהקב"ה יקל עליו את החיים. האם
 תפילה כזאת יכולה להועיל?

 מצד שני, האם תפילה עבור פרנסה, עם כוונה נכונה, כלומר, שלא על מנת להקל על
 האדם את החיים, אלא על מנת לאפשר לו להתפרנס בכדי שיוכל להמשיך ולעבוד את
 הקב"ה, כן יכולה להועיל?

 במאמר "מתן תורה", של בעל הסולם, מביא בעל הסולם את דברי הרמב"ם, "שלנשים
 וקטנים אין לגלות את העסק בתורה ומצוות לשמה, כי לא יוכלו שאתו".

 האם יש להבין מדברים אלו, כי השכר והעונש, מהסוג שהגוף מבין שכדאי, זה שקר
 שמטרתו לקרב אנשים ליהדות? התשתית של ארגוני תשובה רבים, הינה פיתוי של אלו
 הרחוקים מתורה ומצוות באמצעות הדגשת הכדאיות שבשמירת תורה ומצוות, והפחדה
 באמצעות הדגשת העונש שבאי שמירת תורה ומצוות, כך שנוצר מצב שבו אנשים רבים
 מקיימים מצוות, מתוך הבנה שזה משתלם בצורה כזאת או אחרת, מבחינה גשמית.
 במקרים רבים, הדברים מלווים בסיפורים על ניסים, ודברים טובים, שאירעו לאנשים
 בעקבות זה שהתחזקו בתורה ומצוות. האם באמת יש שכר מהסוג שבגללו מצליחים לקרב
 אנשים ליהדות, בצורה זאת, או שכל העניין של שכר ועונש הוא, שקיום המצוות מתוך
 שלא לשמה, הוא צעד קדימה, לקראת מצב של קיום מצוות לשמה, כפי שמציינים בעל
 הסולם והרמב"ם?

 בברכה,
 ..........

בס"ד

תשובה: ל........ היקר שלום וברכה

ענין שכר ועונש הוא סוביקטיבי, ילדים חושבים במונחים של ופלות וגלידות, ומבוגרים חושבים במונחים של פרנסה ובריאות, ועובדי ה' חושבים במונחים שציינת של הדביקות או הפירוד מן הבורא.
ואין סוג אחד יכול להבין את הסוג השני, כי מה שמהוה אצל סוג פלוני עונש אצל סוג
אלמוני כלל אינו עונש וכדומה. לפיכך כל התנהלות שכר ועונש של האדם היא יחסית
למושגיו. וכפי שכתוב אשר הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, ומסביר רבינו
בעה"ס שסיבת הדבר היא משום שכך הצדיקים דורשים מעצמם, ואלו הם המושגים שלהם.
ולפיכך יוצא שהקב"ה מתנהג כלפי כל אדם לפי מושגיו הוא.

המצוקות הגשמיות ששולח השי"ת לאדם הן בכוונה תחילה בכדי שיהיה מוכרח להתקשר
עימו. ובתחילה ודאי האדם מתקשר עם הבורא מתוך אינטרס עצמי, וא"א להתחיל באופן
אחר, ורק אח"כ לפי התקדמות האדם הוא מתפתח לכוון של אהבת הבורא והזולת. לפיכך
יתכן והקב"ה יענה לאדם לבקשותיו גם אם לא נעשות מתוך מניע טהור, אלא מתוך מניע
של אינטרס, בדומה לילד שאביו נענה גם לבקשות מטופשות שלו, בכדי להתקשר עמו,
ואח"כ יכול להשפיע עליו השפעות טובות, ולהביאו לדרך הנכונה.

יש ענין של שקר המועיל, חז"ל אמרו שצריך לשקר מפני דרכי שלום. נמצא שאם אדם
משקר אזי אז הוא מתנהג באופן אמיתי, כי השלום הוא דבר אמת, דלכן נקרא שמו של
הקב"ה שלום. ובאם במצב כזה אדם יחליט ללכת עם האמת, ולא לשקר, ועי"ז תתפתח
מריבה נמצא שהאמת שלו היא שקר מוחלט. וכמו"כ לגבי שאלתך, אדם שהוא בגדר אשה או
קטן אינו יכול לקלוט כלל מושג של חיים לשם שמים, אלא רק לשם אינטרס, לפיכך
חייבים להביא אותו לדת דרך השפה שהוא מבין, וזו האמת יחסית למצבו. ובאם יאמרו
לו דברים שאינו מסוגל לקלוט, ולכן עקב זה לא יהיה דתי, נמצא הלכו איתו בשקר. כי
אמת ושקר נמדדים יחסית לתועלת אשר הם מביאים לאדם
ידידך
אברהם מרדכי גוטליב