תפילה על הכלל או על הפרט?

בס"ד

שאלה: שלום לכבוד הרב.

עפ"י מה שלמדתי עד כה מתורתו של בעה"ס אני מגלה שיש סתירה בעניין העבודה בדרך הפרט:

מצד אחד כותב הרב"ש במס' מאמרים שתפילה למשל (מאמר תפילת רבים) צריכה להיות על הרבים, וגם כאשר אדם אחרי יגיעה באמונה למעלה מהדעת מתחיל להכיר את הרע ואת העובדה שהוא בגלות ויש לו חיסרון באמונה וטעם עפר, אומר הרב"ש שאז צריך להתפלל ולבקש על הכלל (אני מבין על עם ישראל כי הוא לא מזכיר שם שרבים הכוונה אומות העולם שבו או רצונות אחרים שבו אלא נשמות ישראל) ולא רק על עצמו שה' ייתן לו כוחות אמונה, כי אחרת אם יבקש מהבורא רק על עצמו ייפול לאהבה עצמית ושוב זה תועלת עצמו (למרות שהבקשה היא להיות משפיע), ועוד אומר במס' מאמרים שצריך לבקש על דבר שלם שאין חלקי יורד מן השמיים, וכמובן שאדם אחראי על תיקונו האישי שהוא לשייך עצמו לכלל ולא להיות פרטי מופרד מהכלל/מהבורא/מהחברה וכו', אבל אולי אם כל מחשבתו תהיה על הכלל: על עם ישראל, והוא יתפלל על כך שתהיה גאולה לכל ישראל וכל עם ישראל יחזרו בתשובה וכד' אז למרות שבהתחלה גם מחשבות אלו הן אנוכיות כך יקנה לעצמו את הטבע לקשר ולשייך עצמו לכלל ולא להישאר במסגרת המצומצמת של מחשבות עצמיות, שגם את ההשפעה יקשר וירצה רק לעצמו. אני מבין שכל המציאות שאדם תופס בחוץ היא בעצם פירוש פנימי במוח האחורי שלו את המציאות החיצונית והוא צריך להגיע להכרה והרגש הזולת, אבל לא עדיף שגם תפילותיו ומחשבותיו יהיו על הכלל כבר בתחילת דרכו וכך יתרגל לא לחשוב על עצמו. עוד כתוב ב"שמעתי" בהתחלה שאדם חייב לקשר את כל השמחה והצער שיש לו לשכינה ולא לרכז מחשבתו על עצמו אלא על משהו חיצוני ממנו כדי לפתח הרגש הזולת.  

מצד שני, יש הרבה מאמרים שאדם צריך להתפלל על כך שיהיו לו כלים דהשפעה ואמונה ולא מדובר על כך שיתפלל שגם לאחרים יהיה, ועוד בלימוד תורה ובשאר מצוות כגון, מצוות צדקה צריך, לכאורה, לכוון שהוא העני ולא מכוון שהשכינה הכללית (כלל נשמות ישראל, אותה מציאות רוחנית תיאורטית כביכול שהוא לא תופס אלא יכול רק לדמיין) היא הענייה והדלה, אלא רק הנק' שבלב שלו שהיא פרט מתוך כנסת ישראל היא הענייה (למרות שגם אותה הוא יכול רק לדמיין), ועוד אני רואה על עצמי שכאשר אני מכוון על עצמי להוציא עצמי מהרצון לקבל לעצמי וכד' למרות שאלו כוונות נכונות ולכאורה הן לא אנוכיות אלא מוציאות אותי מאנוכיות, אני שם לב שאני עסוק במחשבות על עצמי לפחות בזמן לימוד תורה וקיום מצוות אולי עדיף שאני אכוון על כך שהשכינה כנסת ישראל "תתעלה", ויהיה שפע לכל נשמות ישראל וכולם יזדככו גם אם אני לא בעל השגה וגם אם זה דמיון, כי הוא חיובי (כמו שכותב הרב קוק, שרק בעל השגה יכול לתקן ולפעול באמת בצורה כזו).

וכן נתקלתי בקושיות אלו בכתבי הרמח"ל והבעש"ט, שמצד אחד צריכה להיות הכוונה על רוממות השכינה וכלל ישראל ולא על תיקון עצמו ומצד שני אומר הבעש"ט שאם פיו וליבו אינם שווים אז עדיף שיכוון אפילו על דברים אישיים שיותר מטרידים אותו.

-      כיצד מיישבים את הסתירות הללו?

-    אם מדובר על דרגות שונות ברוחניות, אז אם הרב יכול לפרט לי את השלבים בכוונות ואיך אני יודע מה מדרגתי וכיצד עלי באופן אישי לכוון, מה הכללים בזה?

-    האם יש מקום בתורת בעה"ס לכוונות האר"י ז"ל עם שמות קודש כסימנים לכוונות הפנימיות שהרב"ש  מדבר עליהם, האם יש חשיבות להגיע לכוונות עם שמות קודש?

תודה ומחילה על המכתב הארוך.

בברכה ................. מצפת.

בס"ד

תשובה: ל................... שלום וברכה

א) ענין תפילה משמעותו חסרון וכאב, ובאמת צריך שיהיה לאדם כואב על כלל ישראל, וזהו ענין תפילת רבים, אבל צריך האדם לבדוק האם בכלל כואב לו על המצב של כלל ישראל? האם כואב לו על המצב של אלו שהוא מכיר בסביבתו? אם בכלל לא כואב לו על אנשים בסביבתו, אנשים שהוא מכיר, חברים וידידים שלו, איך יהיה כואב לו על אנשים שכלל אינו מכיר? את כל הבירורים הללו אדם צריך לעשות עם עצמו, ומזה צריכה לצאת תפילה וכאב: מדוע לא אכפת לי מאחרים, אלא רק מעצמי?

לכן: חלק מן התפילה אדם צריך להקדיש לכאבים הפרטיים שלו, מדוע הוא לא מתקדם בעבדות ה'. וחלק מן התפילה אדם צריך להקדיש לבירורים הנ"ל, ולבוא לידי תפילה הנ"ל: מדוע לא אכפת לו מאחרים כלל?

ובאמת ב' אלו מתחברים, כי מה שאדם מתפלל שהוא יזכה לרצון להשפיע, היינו שהוא יזכה שיהיה אכפת לו מאחרים. רק ע"י הבירורים הנ"ל, יבוא ליותר מודעות עד כמה שחסר לו עצמו רצון להשפיע.

ב) הכוונות של האר"י שייכות לאנשים שכבר נמצאים בהיכל המלך, וכבר זכו לרצון להשפיע.

בכבוד רב

אברהם מרדכי גוטליב