שאלה: לכבוד הרב שלום רב,
אם אפשר בבקשה לשאול את הרבי מספר שאלות:
1- לא ברור מדוע מדברים על "תיקון" אם אנו אומרים שהנשמה היא טהורה והיא חלק מהשם שהוא שלם – ומה עוד יש להשלים לה?
2- גם באותו עניין לא ברור מהו עניין העלאת הניצוצות של אדם הראשון, אם הם של נשמתו (שהיא טהורה) למה הם צריכים תיקון?
3- מה אנו אמורים לתקן בעולם הזה? כיחידים וכאומה?
4- כתוב "אשרי אדם מפחד תמיד" ורבי נחמן אומר – שהעיקר לא לפחד כלל, איך זה מתיישב?
האם מדובר על מהות פחד שונה, או על אופן ודרך שונה לפחד (כי שמעתי, לא בטוחה שזה נכון, שרבי נחמן אמר בעצם, לא לפחד מפחד כלומר, לא לפחד להתמודד – כי זה הכל דימיונות) ?
המון תודה וברכה
תשובה: 1) הנשמה עצמה היא טהורה, כי היא חלק אלוק, אבל הנשמה עצמה היא אור, אשר הוטבע בתוך טבע של הרצון לקבל, המכונה כלי. והכלי הזה הוא שצריך תיקון, באשר הוא המפריד את הנשמה מן הבורא, כי במציאות האלוקית אין ענין של רצון לקבל כידוע, אלא רק ענין של רצון להשפיע.
2) שוב: אדה"ר חטא. החטא שלו בא מצד הכלי של נשמתו שהוא הרצון לקבל הנאה ותענוג, ומטעם זה ירדו ניצוצי נשמתו לשביה בין הקליפות וכוחות הטומאה של הרצון לקבל, וזהו אשר צריך לקבל תיקון.
3) ליחיד: לחיות חיי אמונה בה', התבטלות לה', קבלת עול מלכותו. ומה השי"ת רוצה מאיתנו בכל רגע? לצמצם את הרצון לקבל למידת המינימום ההכרחי, ובתמורתו לפתח רצון להשפיע לאלקים ואדם. בשפה פשוטה - פחות לקבל ויותר לתת. אני מספר שתיים והזולת מספר אחד. וזה מכונה "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת את ה' אלקיך, בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך".
האומה הישראלית יכולה להתבסס כאומה בריאה: א) רק כאשר חוקי המדינה יהיו חוקי התורה. כלומר: לא אנשים יהיו מחוקקים, אלא האנשים ישתמשו בחוקים אשר נתן לנו הבורא יתברך. ב) המימשל יהיה בנוי מאנשים צדיקים, שאינם רוצים כלום לעצמם. הם לא יבחרו ע"י תאטרון של בחירות, כי הם צריכים להיות אנשים שכלל אינם רוצים פופולריות, אלא יאלצו לקבל את השררה מטעם טובת העם. ג) בכללות האומה צריכה לבוא לחיים שיתופיים המבוססים על אהבת הזולת. הערה: ככל שיהיו יותר יחידים מתוקנים, תתאפשר בניית אומה בריאה.
ד) עבודת ה' בנויה על ב' קצוות הפוכים לגמרי זה לזה, למשל: "אם אין אני לי מי לי", כלומר האדם עושה הכל. "ואני לכשלעצמי מה אני", כלומר האדם אינו עושה כלום, כי מהו האדם? אפס מאופס, אלא הכל עושה הבורא יתברך. הראשון מצד תפיסת "שכר ועונש", והשני מצד "השגחה פרטית". יש זמן שאדם צריך ללכת לפי הקו הראשון, כאשר בא לבקר את עצמו, ויש זמן שאדם צריך לפי הקו השני, כאשר צריך להודות ולהלל להשי"ת על טובו והשגחתו. כמו"כ: "אשרי אדם מפחד תמיד", זהו מצד הקו של שכר ועונש, שהכל תלוי באדם, וצריך לפחד אולי לא יוכל להתגבר על יצריו. "והעיקר לא לפחד כלל", זהו מצד הקו של השגחה פרטית, כי אם הבורא יתברך מהוה את הכל, ומחיה את הכל, אין ממה לפחד - אולי האדם יפול ולא יצליח. וכאמור הם בב' זמנים שונים.
בכבוד רב
אברהם מרדכי גוטליב
אם אפשר בבקשה לשאול את הרבי מספר שאלות:
1- לא ברור מדוע מדברים על "תיקון" אם אנו אומרים שהנשמה היא טהורה והיא חלק מהשם שהוא שלם – ומה עוד יש להשלים לה?
2- גם באותו עניין לא ברור מהו עניין העלאת הניצוצות של אדם הראשון, אם הם של נשמתו (שהיא טהורה) למה הם צריכים תיקון?
3- מה אנו אמורים לתקן בעולם הזה? כיחידים וכאומה?
4- כתוב "אשרי אדם מפחד תמיד" ורבי נחמן אומר – שהעיקר לא לפחד כלל, איך זה מתיישב?
האם מדובר על מהות פחד שונה, או על אופן ודרך שונה לפחד (כי שמעתי, לא בטוחה שזה נכון, שרבי נחמן אמר בעצם, לא לפחד מפחד כלומר, לא לפחד להתמודד – כי זה הכל דימיונות) ?
המון תודה וברכה
תשובה: 1) הנשמה עצמה היא טהורה, כי היא חלק אלוק, אבל הנשמה עצמה היא אור, אשר הוטבע בתוך טבע של הרצון לקבל, המכונה כלי. והכלי הזה הוא שצריך תיקון, באשר הוא המפריד את הנשמה מן הבורא, כי במציאות האלוקית אין ענין של רצון לקבל כידוע, אלא רק ענין של רצון להשפיע.
2) שוב: אדה"ר חטא. החטא שלו בא מצד הכלי של נשמתו שהוא הרצון לקבל הנאה ותענוג, ומטעם זה ירדו ניצוצי נשמתו לשביה בין הקליפות וכוחות הטומאה של הרצון לקבל, וזהו אשר צריך לקבל תיקון.
3) ליחיד: לחיות חיי אמונה בה', התבטלות לה', קבלת עול מלכותו. ומה השי"ת רוצה מאיתנו בכל רגע? לצמצם את הרצון לקבל למידת המינימום ההכרחי, ובתמורתו לפתח רצון להשפיע לאלקים ואדם. בשפה פשוטה - פחות לקבל ויותר לתת. אני מספר שתיים והזולת מספר אחד. וזה מכונה "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת את ה' אלקיך, בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך".
האומה הישראלית יכולה להתבסס כאומה בריאה: א) רק כאשר חוקי המדינה יהיו חוקי התורה. כלומר: לא אנשים יהיו מחוקקים, אלא האנשים ישתמשו בחוקים אשר נתן לנו הבורא יתברך. ב) המימשל יהיה בנוי מאנשים צדיקים, שאינם רוצים כלום לעצמם. הם לא יבחרו ע"י תאטרון של בחירות, כי הם צריכים להיות אנשים שכלל אינם רוצים פופולריות, אלא יאלצו לקבל את השררה מטעם טובת העם. ג) בכללות האומה צריכה לבוא לחיים שיתופיים המבוססים על אהבת הזולת. הערה: ככל שיהיו יותר יחידים מתוקנים, תתאפשר בניית אומה בריאה.
ד) עבודת ה' בנויה על ב' קצוות הפוכים לגמרי זה לזה, למשל: "אם אין אני לי מי לי", כלומר האדם עושה הכל. "ואני לכשלעצמי מה אני", כלומר האדם אינו עושה כלום, כי מהו האדם? אפס מאופס, אלא הכל עושה הבורא יתברך. הראשון מצד תפיסת "שכר ועונש", והשני מצד "השגחה פרטית". יש זמן שאדם צריך ללכת לפי הקו הראשון, כאשר בא לבקר את עצמו, ויש זמן שאדם צריך לפי הקו השני, כאשר צריך להודות ולהלל להשי"ת על טובו והשגחתו. כמו"כ: "אשרי אדם מפחד תמיד", זהו מצד הקו של שכר ועונש, שהכל תלוי באדם, וצריך לפחד אולי לא יוכל להתגבר על יצריו. "והעיקר לא לפחד כלל", זהו מצד הקו של השגחה פרטית, כי אם הבורא יתברך מהוה את הכל, ומחיה את הכל, אין ממה לפחד - אולי האדם יפול ולא יצליח. וכאמור הם בב' זמנים שונים.
בכבוד רב
אברהם מרדכי גוטליב
2 תגובות:
לתשובה לשאלה בעניין תיקון.
1. אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני - אשרי אדם מפחד תמיד - שכר ועונש.
2. וכשאני לעצמי מה אני - האדם אינו העושה - השגחה פרטית.
השאלה המתבקשת היא איך מיישבים את הסתירה בין השניים.
מ כהן היקר
ישוב הסתירה הוא:
לפני המעשה אם אני מי לי
אחרי המעשה ואני לכשיצמי מה אני
הוסף רשומת תגובה